The Silent Gallop

אם אני יודעת לעשות חישוב נכון, עוד 12 ימים יהיה לי יום הולדת. אם לא, אז לא נורא :).

מגישים אותי על 82 במתמטיקה. זה לא מאוד נורא, יחסית לתלמידת 5 יח"ל, נכון? הייתי רוצה שזה ינטה יותר לכיוון ה-90, אבל מצד שני אני הרי יודעת מה קורה איתי, ידעתי שלא הלך לי הכי טוב במבחן המגן, והייתי מוכנה לקבל ציון כזה, אז אי אפשר לומר שאני מאוכזבת קשות ושתליתי תקוות שווא במשהו שלא הייתי צריכה לצפות לו בכלל :). העיקר שלא נכשלתי - זה הכי חשוב.

אז 82 בתור ציון מגן, וביום חמישי יש לי בגרות. אני כבר מתה לעבור את זה, לסיים עם זה ודי כבר... אבל יש עוד זמן, מה לעשות...

בכל מקרה, סבתא שלי התחילה לקרוא את הספר שלי, והדפסתי לה כבר את ההקדמה וארבעה פרקים. בינתיים היא דיי מתלהבת מכל העניין, אני מקווה שזה ימשיך ככה, אחרת זה סתם יהיה עוד ספר משעמם. מצחיק שאף אחד עוד לא קרא שום דבר חוץ מההקדמה של זה, וזה היה רק מטיאס. אני לא מאמינה ששמרתי את זה בפנים כל כך הרבה... אני צריכה לסיים עם זה כבר... אני קרובה, אבל אני לא מגיעה עדיין. יש הרבה לכתוב והזמן מועט ביחס לכל מה שיש לי לעשות. אני יודעת שזה נשמע אבסורדי, מאחר וזה נראה כאילו יש לי הרבה זמן לכתוב כאן, אבל זה באמת לא!

מסתבר שתאריך ההתייצבות שלי לצו הראשון הוא: אה... לא משהו. ב-19 ביוני ככל הנראה מחלקים לנו תעודות - השד יודע למה הם הקדימו את זה! אז אני אאלץ לדחות את זה, ואת היציאה לחיפה עם מטיאס בעקבות זאת. האמת, אני לא בטוחה שזה כזה נורא, מאחר ואם לומר את האמת, הייתי מעדיפה כמה שפחות לעשות זאת על חשבון לימודים.

אוף... אני כבר מתה להשאיר את הבגרות במתמטיקה מאחור. ואם כבר, אז גם את זו בכימיה... אבל יום חמישי עוד רחוק, ויום שלישי זה בכלל שבוע מהיום. באסה :/. זה מלחיץ אותי כל כך!

עדן וגל באו היום חמושים במדבקות סמיילי, כובעי גמדונים איריים, צמידים ולוגו בצהוב ואדום. הם באמת נכנסו קשה לקטע של תעמולת בחירות... עכשיו אני גאה לענוד צמיד תמיכה ב"עדן וגל, שיובילו למחר משוכלל". דווקא נחמד, הצמיד. הוא כזה אדום וצהוב. גל ענד לי אותו בשיעור מתמטיקה. עדן איחר, כמו תמיד :), אבל הוא הגיע עם כובע גמדון אירי ירקרק ונחמד, שפשוט התחשק לי לשאול אותו איפה כד הזהב שלו - אבל אף אחד לא היה מבין, אז נמנעתי ^^.

למדתי היום מתמטיקה מאחת עשרה ורבע ועד אחת וחצי, וזה לא היה כזה נורא!

מסתבר שיש לי 99 במתכונת בהיסטוריה. אני שמחה שהציון גבוה, אבל מעצבן אותי שהיא לא יכלה "לעגל זוויות" :). כלומר, על מה אפשר להוריד נקודה?! ניר, אני בהחלט מבינה אותך כרגע :).

אין לי מושג מתי מתחילה הבגרות שלי, אבל מחר שוב יש לנו שיעור עם בלושק'ה, אז אני אבדוק כבר מחר.

הייתי רוצה מאוד לדעת מה אני. נדמה לי בזמן האחרון שאני לא ממש יודעת. כלומר, אני יודעת טוב מאוד מי אני, אבל הייתי רוצה לדעת מה אני אומרת כלפי אנשים אחרים.

זה נראה כאילו אני מנסה יותר מדי, לדעתי.

פעם, כשהייתי אדישה, אנשים כעסו עלי כי הייתי אדישה ולא שאלתי אנשים לשלומם. כעסו עלי כי לכאורה לא התעניינתי במצבם, והייתי שקועה בעצמי יותר מדי. אני בזמנו עניתי שזה כי אני לא אחת שתלחץ על אנשים לספר לה מה שהם לא רוצים לומר. אני מניחה שזה היה נכון במקום כלשהו, ואולי לא... אולי באמת הייתי מקובעת בתוך עצמי?

אז החלטתי להשתנות, והתחלתי יותר להתעניין במה שקורה לאנשים בחיים שלהם. אבל נראה משום מה כאילו גם זה לא בסדר. כלומר, עכשיו כשאני מתעניינת דוחים אותי כי אני נודניקית.

אז איפה האיזון בין אפתיות לניג'וס?! אוף... אני צריכה להיסגר על עצמי, אני נורא מבולבלת...

איך אפשר להיות גם שקטה וגם אכפתית בצורה שלא תפגע באף אחד? לעזאזל, אם רק היו לי כישורים חברתיים שלא שואפים לאפס, אולי הייתי יודעת מה הבעיה של אנשים!

אבל אין לי. אני מניחה שאני סתם יצור שאין לו הרבה תכלית בחיים, לא? כלומר, לדאוג לאנשים אני לא יכולה, כי או שאני לא מספיק דואגת, או שאני מנדנדת עד שיוצאת הנשמה... ומלבד התפקיד הזה, איזה עוד תפקיד כבר יכול להיות לי?

להיות יצור נחמד, ולא נורא מכוער, שיכול לחייך? אתם יודעים מה, תשכחו מה"לא נורא מכוער" ופשוט תשאירו את זה ככה:

אני יצור נחמד שיכול לחייך. האם זו התכלית שלי? ואם כן, אז עד מתי אני אשאר יצור שיכול לחייך? עד מתי אני אשאר יצור נחמד? אני מפחדת שהדברים האלה ייעלמו לי כמו הרבה דברים אחרים בחיים שלי, כי רק לא מזמן מצאתי אותם שוב, ואני לא יודעת עוד איך לשמור עליהם ממש...

אוף, למה אני נותנת חשיבות לדברים קטנים כל כך? אולי כי הם חשובים לי...

אנשים, תבינו, אתם חשובים לי וכשאני פוגעת בכם, אני פוגעת בי. ואפילו אם זה נשמע אנוכי במקצת, וכאילו זה מגיע מהמקום הלא נכון, אני יצור די פרמיטיבי שדואג לטובתו - אני לא רוצה לפגוע בעצמי ולכן אני גם לא רוצה לפגוע בכם!!!

אז או שתגידו לי מראש שאתם לא רוצים שאני אתערב, ותקבלו אותי, לא משנה כמה אדישה אני אהיה.

או שתגידו לי מראש שאתם רוצים שאני אתעניין, ותקבלו אותי, לא משנה כמה נודניקית אני אהיה.

כי אני לא יכולה להיות שניהם ביחד, מאיפה אני אמורה לדעת מתי החלק האדיש צריך לפעול, ומתי הוא צריך לפנות מקום לנודניקית?!

אבל אל תתלוננו על זה שאני שניהם! בחייכם, אתם לא יכולים לקחת ממני את שני העולמות - אז באמת אני לא אהיה שום דבר!

אני מבולבלת. מהעולם, אבל בעיקר מעצמי.

לפחות מגישים אותי על 82 במתמטיקה :).

ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן (כן כן, כבר ראינו שאין לו דיפלומה של רופא שיניים, אפילו לא של שיננית, סבבה!), וטפו טפו טפו, ואני מכה בעץ שלוש פעמים עכשיו (עם הראש עדיף ^^), אבל נראה לי שהלך לי טוב במגן בכימיה (בבקשה שהאמירה הזו לא תפקשש לי הכל!!!), אז אני מרוצה למדי.

חבל שדברים כאלה גשמיים גורמים לי להרגשת סיפוק עצמי. אבל מצד שני, הדברים הפחות מוחשיים נגמרו קצת בזמן האחרון...

נו מילא, בטוח שיהיה טוב, לא?

נו באמת, בטוח שיהיה!

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: בלבול - כי זה מה שאני חשה כרגע.

שלכם,

hanyou

סתם התחשק לי על כותרת מוזרה :).

איזה יום היה לי היום...

שעתיים ראשונות מתמטיקה. איך ידעתי שאני לא אצליח במגן הזה - קיבלתי 67. חחח, לפחות ככה עדן חייב לי עכשיו קרואסון :). אני בטח אתן אותו לנועה או משהו - היא, בניגוד אלי, כן אוהבת קרואסונים :).

אבל הגשתי למורה את המבחן שלי כולו פתור, אחרי שעשיתי אותו אתמול עם עדן וגם קצת עם גל. גל הגיע לעדן בערך כשהגענו לאינדוקציות. מוזר, אבל זה לא כזה קשה אחרי הכל...

ישבנו שם הוא ואני מרבע לשבע בערך ועד תשע וחצי, וכל הזמן הזה פתרנו את המבחן הזה, וצעקנו אחד על השני. כלומר, בצחוק. ואז הוא הביא את הקומפרסור... עכשיו, תארו לכם מה זה קומפרסור לפי התיאור שלי: זה מין אקדח כזה שיורה אוויר בקצב עצבני. וזה כחול. וזה נראה כמו סקשן (של רופאי שיניים), אלא שזה מוציא אוויר במקום לקחת אותו. ועדן בא אלי עם זה, והוא עושה לי את זה ליד היד, ואיך שאני קפצתי!!! זה היה הדבר הכי מפחיד בעולם. ועדן? איך שהוא שמע את הצרחה שדפקתי הוא התחיל להתפוצץ מצחוק... צעקתי עליו אחרי זה שלא יעשה את זה יותר - בצחוק כמובן. הרי אתם יודעים, אני לא יכולה להביא את עצמי בדרך כלל לצעוק עליו בכוונה (חוץ מפעם אחת בלבד בפולין, והוא אומר שזה לא נחשב כי אני לא יודעת לצעוק).

אחרי זה - ובעצם בכל דקה אפשרית - הוא צחק על העילגות שלי במתמטיקה, וכשאמרתי לו שיפסיק לצחוק עלי הוא אמר שהוא לא צוחק, הוא מחייך.

"מה, אסור לי לחייך?" הוא שאל.

"תחייך, תחייך, אבל חכה חכה כשלא תשים לב ואני אהיה מאחוריך..." עניתי לו. הוא חייך. אני מתה עליו כשהוא מחייך (בעצם, יש פעם שאני לא מתה עליו?! אתם שלא תעזו לענות על זה!)

אווו!!! וראיתי את הסנאי המעופף שלו!!! ראיתי את הסנאי המעופף של עדן!!! והוא כזה מותק!!! זה היצור הכי מקסים בעולם!!! הוא כל כך רך, וקטן, ואפרורי, ויש לו קרומים בין הרגליים הקדמיות והאחוריות שהוא יכול לדאות איתם!!! אמנם הסנאי של עדן עדיין לא מעופף, אבל הוא עדיין היצור המקסים ביותר עלי אדמות! והאחים הקטנים שלו נתנו לי להחזיק ארנבונים, ונהניתי שם כל כך ^^...

ובתשע וחצי בערך גם גל בא, ואז בכלל היה מצחיק. עשינו עוד קצת אינדוקציות עד עשר וחצי בערך, ואז עלינו לחדר של עדן - איפה שיש מחשב - והקלדתי בשבילם את מצע הבחירות. עזרתי להם גם לארגן את זה בצורה מסודרת, ועזרתי להם להמציא סלוגנים, ואז כבר היה מאוחר, אז התקשרתי לאמא שלי שתיקח אותי, ועדן וגל פנו לעבוד על סיום הפרוייקט שלהם בביולוגיה.

והיה איזה קטע... אני לא יודעת... אני לא יודעת איך להגדיר את זה... אני לא רוצה לייחס לזה יותר משמעות ממה שמגיע לזה... היא איזה קטע, כשעדן וגל פנו למחשבים שבחדר שלו, ויש לו שני מחשבים. אני עוד ישבתי ליד אחד מהם, וגל התיישב ליד השני, ועדן היה צריך גם מחשב כדי שהם יוכלו לעבוד ביחד על הפרוייקט. אז עדן בא לאיפה שאני ישבתי, והניח יד על המותניים שלי - אני בדיוק התקשרתי לאמא שלי ולא שמתי לב שהוא מאחורי - ואמר:

"לי, את רוצה לעבור לשבת על המיטה?" עכשיו, אני לא מתכוונת לקטע של 'לשבת על המיטה', אני לא עד כדי כך מטומטמת כדי לייחס לזה משמעות. פשוט... היד שהוא הניח על המותניים שלי... נכון שהוא הניח אותה על המעיל שהוא נתן לי, אבל הרגשתי מין הרגשת חמימות שכזו...

קפצתי כאילו נחש הכיש אותי.

"מה? כן, בטח." אמרתי והלכתי לשבת על המיטה, איפה שהם ישבו עד לפני רגע.

כבר היה משהו כמו שתיים-עשרה בלילה, ואני הייתי ממש שפוכה כבר. אתם יודעים איך זה - כשאין מה לעשות מתעייפים... אז הנחתי את הראש על הכרית, וחשבתי לעצמי שאני רק אשכב טיפה עד שאמא שלי תבוא לקחת אותי. אבל אז באה אלי מין תרדמה כזו, מהסוג שלא ממש ישנים, אבל גם לא ממש ערים ולא יכולים לעשות הרבה בקשר למה שקורה...

ולפתע שמעתי את גל עושה:

"פססט... עדן." אני מניחה שהוא הצביע עלי. ואז שמעתי את עדן נותן מין כזה גיחוכון שמעיד על חיוך...

ואז הכלבה שלו נבחה ואני התעוררתי לגמרי, ותוך שתי דקות אמא שלי התקשרה אלי ואמרה לי לצאת.

אז עדן וגל יצאו ללוות אותי. חיבקתי כל אחד מהם, ושנייה לפני שעזבתי את עדן הוא אמר לי:

"המעיל שלי."

"מה?"

"המעיל שלי עלייך."

"אה כן, נכון, חכה שנייה." אמרתי והורדתי אותו.

"אני אצטרך עכשיו להפשיט אותך." הוא אמר, ועזר לי להוריד את המעיל. אני די בטוחה שהסמקתי, אבל אני לא יודעת כי לא רואים בחושך. בעצם, אני גם לא יכולה לראות בכלל אם אני מסמיקה או לא. הוי לי... מה יהיה איתך???

מצד אחד - הלוואי שהוא לא היה אומר דברים כאלה כשאנחנו בכלל לא ביחד.

מצד שני - זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצלו, המילים הקטנות האלה... התגעגעתי למילים הקטנות האלה... ואפילו אם הן חסרות הרבה משמעות עכשיו...

אוח... אני לא יודעת.

חיבקתי אותו אחרי זה שוב, והלכתי לאוטו, לאמא. הלוואי והייתי יכולה להישאר עוד ועוד... לנצח...

מה שכן, אני מרגישה הרבה יותר טוב בימים אלו. לא יודעת. אולי זה האוויר של הקיץ - אני אוהבת אותך, קיץ!

אולי זה כי עוד 13 יום יש לי יום הולדת, ואולי... אולי... אני לא יודעת מה, אבל אני שמחה עכשיו, משום מה. משהו לא בסדר בי, אני בטח אחזור למתכונת הרגילה עוד זמן מה. כרגע אני שופעת מרץ, נעורים, ושמחה. הו כן, שמחה :).

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: טוב, יש שתי מילים - עדן וגל. תודה שעזרתם לי לראות עוד סיבה טובה לחיות :).

שלכם,

hanyou

הורדתי היום כביסה לבדי, ותליתי מכונה חדשה לבדי, ואז קיפלתי את הכביסה שהורדתי לבדי. ואחרי ארוחת הצהריים שטפתי כלים לבדי (אלו שלא נכנסו למדיח), וכל הזמן הזה שרתי לעצמי את I'm Mr. Lonely.

אז חשבתי שאולי כדאי שאני אשים את המילים שלו פה, כדי שלא ייקח לי הרבה זמן לחפש אותן בפעם הבאה שיבוא לי לשיר אותו...

I'm Mr. Lonely/Akon

Lonely I'm so lonely,
I have nobody,
For my owwnnn
I'm so lonely, I'm Mr. Lonely
I have nobody,
For my owwnnn
I'm so lonely,

Yo this one here goes out to all my playas out there ya kno got to have one good girl whose always been there like ya
Kno took all the bullshit then one day she cant take it no more and decides to leave

I woke up in the middle of the night and I noticed my girl wasn't by my side, coulda sworn I was dreamin, for her I was
Feenin, so I hadda take a little ride, back tracking ova these few years, tryna figure out wat I do to make it go bad, cuz
Ever since my girl left me, my whole life came crashin

I'm so lonely (so lonely),
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own) girl

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own) girl

Cant belive I hadda girl like you and I just let you walk right outta my life, after all I put u thru u still stuck
Around and stayed by my side, what really hurt me is I broke ur heart, baby you were a good girl and I had no right, I
Really wanna make things right, cuz without u in my life girl

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody to call my own)
To call my own (to call my own) girl

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own) girl

Been all about the world ain't neva met a girl that can take the things that you been through
Never thought the day would come where you would get up and run and I would be out chasing u
Cuz aint nowhere in the globe id rather be, aint noone in the globe id rather see then the girl of my dreams that made me
Be so happy but now so lonely

So lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own)

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own) girrll

Never thought that id be alone, I didnt hope you'd be gone this long, I jus want u to call my phone, so stop playing girl and
Come on home (come on home), baby girl I didn't mean to shout, I want me and you to work it out, I never wished Id ever
Hurt my baby, and its drivin me crazy cuz...

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own)

I'm so lonely (so lonely)
I'm Mr. Lonely (Mr. Lonely)
I have nobody (I have nobody)
To call my own (to call my own) girll

Lonely, so lonely
So lonely, (so lonely),
Mr. Lonely, so lonely
So lonely, so lonely, (so lonely), Mr. Lonely

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: כימיה. יש לי מגן מחר, ומה אני עושה במקום להתכונן? מזבזבת זמן מול המחשב :). יאי לי, אני הולכת להיכשל! ^^

יום טוב לכולכם (אלבינה, הא לך! פוסט אחד בלי השם ההוא! אבל זה לא אומר שאני לא חושבת עליו P: !!!)

שלכם,

hanyou

אחח... לקום היום בערב, עם שיר ישן בלב...

טוב, אז לא...

בכל מקרה, הלכתי אתמול לישון בערך בשתיים בלילה. הייתי כל כך עייפה... ראינו ג'וניור (ארנולד שוורצנבונקל בהריון זה נחמד ^^), ונרדמתי בערך באמצע לאיזה זמן... היחיד שראה הכל זה ניר נראה לי, והוא בכלל לא רצה לראות את זה :).

אחרי שהוא ומטיאס הלכו הביתה עליתי לחדר שלי והלכתי לישון כמו שצריך. אח שלי העיר אותי בערך באחת עשרה, ואמר לי שהוא צריך להתקשר להורים שלי.

"כדאי לך לקום, כבר אחת עשרה." הוא אמר.

"אוקיי, אולי עוד מעט..." עניתי, כולי ישנונית. הפעם הבאה שפקחתי עיניים הייתה בארבע וחצי, וגם אז חזרתי לישון.

ואז, בערך בשש התעוררתי שוב, ורציתי לחזור לישון אבל כבר לא הייתי עייפה, אז סתם הייתי במיטה במצב של חצי ישנוניות וחצי ערות, עד שרותם התקשרה אלי ורצתה לדעת מה אנחנו עושים הערב.

קבענו שניפגש בגן ציון, ועכשיו אני מחכה שתגיע השעה לצאת לשם.

מה עוד היה לי לכתוב? אה כן - אני מזוכיסטית כל כך... תחשבו לרגע, מה הדבר הכי נוראי שאני מסוגלת לעשות לעצמי? הדבר הכי מכאיב, ועם זאת הכי לא בכוונה שאני יכולה לבצע בגופי המסכן?

חחח!!! זה היה כל כך טיפשי מצידי! ^^

אני ארחיב:

כבר הרבה זמן שלא יצא לי לעשות רגליים. ואני שונאת את המצב הזה שאין לי זמן לכלום, שלא לדבר על לעשות רגליים... אז אזרתי עוז, ואמרתי לעצמי אתמול: "לי - היום את עושה את זה."

לקחתי שעווה מהארון, וכמה רצועות בד, חיממתי במיקורגל והתחלתי. בפעם השנייה שחיממתי את השעווה כנראה חיממתי יותר מדי, וכתוצאה מזה יש לי עכשיו על הירך הימנית כוויה ארורה :). זה כאב כל כך! מזל שהייתי לבד בבית ככה שלא ראו אותי מקפצת עם גוש שעווה רותחת על הרגל מהמטבח לסלון וההיפך ^^.

עכשיו אני יכולה לומר שגם אני מזוכיסטית, גותית קשוחה ואפלה שמורחת על עצמה שעווה לוהטת. חחח. אפשר לעשות מזה סרט כחול, אני כבר רואה איך זה ייקרא: "שעווה לוהטת - הלהיט הרותח של הקיץ" :).

אוף... הקטע הוא שזה כואב לי, אז אני בקושי יכולה ללכת עם מכנסי ג'ינס, ככה שאני חייבת ללבוש חצאיות...

נו מילא, אני זזה עכשיו...

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עדן, נראה לי... סתם כי אני מדברת איתו עכשיו באיי סי קיו...

שלכם,

hanyou