"אמא, אבא, אני עושה מסיבה ביום שישי בערב." הכרזתי באזני הורי בארוחת הערב ביום רביעי. זה היה כבר אחרי ש-inuyasha הגיע, למרות שהתחלתי במסע השכנוע הרבה לפני כן. אם לומר את האמת, הכל התחיל מרעיון של ג'וזי לעשות מסיבה שבה כל אחד יקבל מדינה אליה הוא צריך להתחפש ולהתנהג בהתאם לאופי התושבים בה. אבל הרעיון לא יצא לפועל - לצערנו - משום שג'וזי גילתה שהיא לא תהיה במסיבה, מסיבה שעדיין איננה מובנת לגמרי. היא פשוט לא יכלה להיות שם. אבל עדיין הייתה סיבה למסיבה - ננה חזר ארצה לאחר שמיום ראשון הוא היה בפראג. אם כך, החלטנו לערוך את המסיבה לכבוד שובו ארצה.
"אנחנו לא נהיה כאן ביום שישי בערב." אמר לי אבא.
"אני יודעת, לכן אני רוצה לעשות אותה אז." אמרתי לו.
"אני לא רוצה שהבית שלי יהיה מטונף כשאני חוזרת." אמרה אמא.
"אני אנקה. וגם inuyasha יעזור לי." אמרתי.
"כן, אני אעזור." השתתף גם inuyasha במסע השכנוע.
"אנחנו לא רוצים שייקרו פה שטויות." אמר לי אבא בקול שהבהיר לי למה הוא מתכוון.
"אבא, אני ילדה בוגרת. מקסימום אני אשאיר אותם עם הקוף (להלן, אחי), ואהיה למעלה עם ים..."
"hanyou..."
"מה?"
"מה זאת אומרת תהיי למעלה עם ים?"
"אתה יודע מה זאת אומרת..." אמרתי. איך אני אוהבת למתוח גבולות עם ההורים שלי :).
"hanyou... בלי שטויות. inuyasha, אני סומך עליך שתשמור על העניינים."
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"הוא יודע מה זאת אומרת." ענה אבא.
"טוב, אבל אני יכולה לעשות את המסיבה?"
"יאללה, תעשי מסיבה." אמרה אמא בטון שמשלים עם העובדה שהבית לא ייראה עוד כפי שהיה לעולם...
אלתו הם קיצורי הדברים - הרי ברור שזה היה טיפה יותר מסובך מזה...
ועכשיו אתן לכם סיקור קצר על מה שעבר עלי מיום שלישי בערב ועד לשבת האחרונה:
יום שלישי בערב - inuyasha מגיע אלי הביתה. אנחנו מחליטים לעשות סיבוב. הגענו לנו'ש ושם פגשנו אותה ואת קופק. אחרי זה המשכנו ללכת עד לכרכור, ושם פגשנו את ג'וזי והלכנו איתה לגן שעשועים. גילינו שבגן השעשועים ההוא היו ערסים, אז הלכנו לגן שעשועים אחר והיינו שם עד מאוחר בלילה. חזרנו את כל הדרך עד לבית שלי (שזה בערך מקצה אחד של המקום הזה עד לקצה השני...), ברגל... זה יהיה מיותר לומר שהרגליים שלנו לא סלחו לנו... הלכנו לישון בערך בשלוש וחצי, אני מניחה...
יום רביעי - קמנו (מאוחר...), ועשינו שום דבר מוחלט. בערב הלכנו לקנות חולצות תלבושת לביה"ס שלי (כן כן, גם כאן החליטו לעשות לנו תלבושת. הדבר המוזר הוא - שלא ממש אכפת לי, אני אפילו אוהבת את זה ^^). קניתי ארבע חולצות עם צווארון (אחת אדומה, אחת לבנה ושתיים שחורות), היינו בסופר איזה זמן, וחזרנו הביתה בערך בתשע בערב. מסקנה סופית: לא ללכת עם אמא שלי לקניות - היא נתקעת בחנויות של דברים וורודים, והיא מושכת את הזמן. אבל מה שטוב זה שיצאתי משם עם אוזניות ממש ממש חמודות. כאלו שזה אחת לאוזן (בלי הקשת המגעילה הזאת...), וזה מאוד מאוד קומפקטי :).
בערב הזה בישרתי להם על כך שהמסיבה אכן תתקיים כאן ביום שישי, ואז אני ו-inuyasha הלכנו עם נו'ש, סתיו, פרוייקה ועוד שני אנשים שאין לי כינויים בשבילם לגן ציון. זמן קצר לאחר שנפגשנו כולנו גם ים בא לראות אותנו (אמרתי לו שלא יבוא כי יש לו עבודה במתמטיקה לסיים, אבל הוא בכל זאת הגיע, אני אוהבת אותו!^^). זמן קצר לאחר שהוא הגיע הוא היה צריך ללכת, אז ליוויתי אותו לבית שלי (הוא השאיר שם את האופניים שלו), ואמרתי לו שלום יפה (יפה מאוד...). אחרי זה חזרתי לגן השעשועי. היינו שם עד די מאוחר, ואני קיבלתי נדנוד רציני מסתיו ומפרוייקה. בערך באחת וחצי (או שזה היה שתיים וחצי?), ליווינו את כולם עד לקצה הרחוב, אמרנו לילה טוב וחזרנו הביתה. ראינו סרט (מה נשים רוצות), בחדר שלי, והלכנו לישון.
יום חמישי - אני ו-inuyasha סיימנו לראות את מה נשים רוצות (לאחר שנרדמנו בלילה הקודם מרוב עייפות). ביום חמישי ההורים שלי כבר לא היו - נסעו להם לסופשבוע בצפון הארץ - אז אני הכנתי את האוכל (אטריות, רוטב אדום, פתיתים ורוטב לבן. אכלנו וראינו טלוויזיה, ונהנינו (אני לפחות ^^). אחרי זה הגענו למסקנה שהמסיבה אכן הולכת להתממש בצורת מסיבת "ברוך השב" לננה (אחרי זהוא צלצל להודיע שהוא יגיע), ומייד התחלנו בהכנות למסיבה.
הלכנו לסבתא שלי לקחת ממנה סדין כדי להכין ממנו שלט לננה. כתבנו לו: "ברוך השב" ולמטה: "welcome", כשה-l מתחברת עם ה-ך. זה היה נחמד, אולי תהיה תמונה של זה מתישהו...
הכנו גם כדורי שוקולד, ועוגיות שוקולד עם קורנפלקס, והיה כיף מאוד. לעבוד עם inuyasha זה כיף :).
הלכנו לישון בערב מאוחר, אבל נהנינו (אני לפחות ^^).
בכל מקרה:
יום שישי - היום הגדול. מתקשרים לאנשים האחרונים שלא מצאנו את המספרים שלהם קודם (ושגם לא ממש הופיעו, אבל מילא ^^), מורידים את השלט מהחבל (לאחר שהוא התייבש במשך לילה שלם ויום שלם, כי שוב לא קמנו מוקדם ^^), ומכינים אוכל. הפעם זה פירה עם רוטב שעועית (איך אני אוהבת את זה שמצליח לי במטבח...). ואז התיישבנו לראות את "עכשיו ולתמיד". inuyasha לא ממש התלהב לראות את זה בהתחלה, אבל הוא אהב את זה בהמשך הסרט. פשוט ידעתי שהוא יאהב את זה :). אבל בסוף מסתבר שהקלטת דפוקה, וזה לא הוקלט עד הסוף, ן-inuyasha כמעט רצח אותי על זה, אבל מילא :).
אחרי הסרט עשינו עוד כל מיני דברים, inuyasha הלך לישון קצת ואני עשיתי שלט שבו ביקשתי מכולם להוריד נעליים כי הם מכניסים ענבים מעוכים הביתה וזה מלכלך את הבית. זה יצא מצחיק :).
ואז הגיע הרגע.
תלינו את השלט, אנשים התחילו להגיע. בדיוק סיימנו לאכול ארוחת ערב, ואני עמדתי עם סינר במטבח וניקיתי כלים/כיריים/סירים. יצא שאנשים פשוט באו וחיבקו אותי עם הסינר והסקוץ' :). אחח... להיות עקרת בית זה כיף... (אני לא שובניסטית... בכלל לא...).
בכל מקרה, פתאום - ים הגיע. הוא אמר שלום לכולם, ראה אותי - חייך :). סיימתי לנקות והתחלתי לחלק את העוגיות לצלחות וכאלה, וכשסיימתי עם הכל והמטבח היה נקי לחלוטין והעוגיות היו כבר בחוץ, פניתי לים.
"היי."
"היי." הוא חייך.
"אני... אני צריכה להיפטר מזה." אמרתי והבטתי על הסינר שלי. "לפני שאני אחבק אותך." התחלתי לעלות למעלה. קיוויתי שאני אוכל להיפטר מהסינר וגם לשים עוד קצת בושם (כי הבנתי ששטיפת כלים דיי מורידה את הריח), אבל לא. ים החליט שהוא עולה איתי למעלה... "אתה בא איתי?" שאלתי בהפתעה.
"צריך לומר שלום :)." הוא חייך.
עלינו.
הסינר נעלם איפהשהו (אחרי זה נזכרתי שבעצם אני הורדתי אותו ושמתי אותו בכביסה...), ונכנסנו לחדר.
אני אחסוך מכם פרטים. זה לא היה משהו שאני אתחרט עליו (או שההורים שלי יתחרטו עליו, בכל מקרה). רק כדי שלא תחשבו עלי כל מיני דברים לא מוסריים (אני לא כלבה! אנילאאנילאאנילא!!!). אני פשוט מאוד מאוד אוהבת אותו - גם עם הבגדים. אני פשוט חושבת שלא צריך למהר עם דברים כאלה, תהרגו אותי... אז הסתגרנו בחדר - נכון - אבל זה לא אומר שישר נלך ונעשה כל מיני דברים... פשוט רצינו להיות לבד ובשקט... אם לומר את האמת - זה כל מה שחיפשתי בחיים.
לא דווקא נשיקות, חיבוקים, החזקות ידיים וגיפופים שונים שכאלה (למרות שלאחרונה גיליתי שזה די נחמד ^^) - אלא פשוט את ההבנה הפשוטה שאנחנו ביחד, ושאנחנו אוהבים אחד את השני. מאוד. וזה מה שאני מקבלת בזמן האחרון, את ההכרה הזו בעובדה שלנו. של שנינו. שאנחנו ביחד. שאנחנו אוהבים אחד את השני. אמרתי לו שנראה לי שאני אהיה חולה, ואיזה באסה זה כי זה כבר סוף החופש ולהיות חולה בסוף החופש זה רע, אז הוא חיבק אותי ואמר לי שלא נורא :).
אנשים דפקו לנו בדלת. ים התרגז. בדיוק רצינו לרדת למטה, אבל אנשים התעקשו להפריע לנו בדקות החסד האחרונות שלנו ביחד (ולא, אני לא מתכוונת לנו'ש ולקופק, אני מתכוונת לקוף הקטן...). האדיוט הזה מצא דרך לפתוח את הדלת הנעולה מבחוץ, והוא פשוט פרץ לנו לתוך החדר. ים התעצבן עליו, ואז קופק ונו'ש באו, וקופק ריסס את אח שלי עם בושם שלי. אח שלי לא ניסה יותר לפרוץ את הדלת ~חיוך זדוני~ :).
אחרי זה נתנו לנו להיות לבד כמה זמן, ואחרי זה ירדנו למטה (בלי רצון רב, אבל חייבים לעשות את מה שחייבים לעשות...).
היינו למטה עם כולם (איווי התחילה לחקור אותי. לא רוצה לדבר על זה! זה עניין שביני לבינו, מה לא מובן פה?!). חלק ראו "להרוג את ביל", וחלק ישבו על הדשא. אני נעתי בין האנשים, אבל בסוף בחרתי בדשא, עם הראש של ים עלי :). כשכבר היה יחסית מאוחר, איווי ביקשה שנלווה אותה הביתה. לקח לנו קצת זמן עד שזה יצא לפועל... זמן שבמהלכו inuyasha הספיק להכניס לי לחדר חשופית (וגם לזרוק אותה מבעד לחלון... יאק!), ואני הספקתי להיגעל מזה, ואנשים נכנסו לי לחדר, וים חיבק אותי כי הלם החשופית גרם לי לדמוע וכולם חשבו שאני בוכה. אם לומר את האמת, התחיל להתפתח לי כאב ראש כבר לפני זה, והייתי עייפה מאוד, וכל זה פשוט התנקז לדמעות האלה שבאו עם הגועל שהביאה החשופית. הרגשתי שאני באמת באמת חולה.
התחלתי להשתעל, והשיעול שרט לי את הגרון, והכאב ראש... בלע. זה עשה לי רע. הרגשתי כמו שיכורה - היה לי כיף, אבל כואב. דיברתי כמו מישהו מנוזל, אבל צחקתי. עשיתי מעצמי צחוק.
אז ליווינו את איווי, ובאמצע הכרכוריסטים וכל מי שגר באמצע פרדס חנה אמרו לנו שלום. ואז קלטתי שאני צריכה לומר לים שלום, כי הוא חייב ללכת עם הכרכוריסטים. וכמו כן גיליתי שאני מחזיקה בפלאפון שלו ס0... בכל מקרה, התיישבתי לי על אבן עד שכולם יחליטו שהם סיימו לומר שלום, ואז inuyasha בא להתיישב לידי ושאל אם אני בסדר, אז אמרתי לו שכן, והשתעלתי לו בפרצף... :).
ואז ים בא, ושאל אם אני בסדר, ואמרתי לו שכואב לי הראש אבל אני בסדר. הוא הקים אותי ולקח אותי לפינת הרחוב. הייתה שם מנורה שהייתה קצת מקולקלת, אז היא נדלקה וכבתה חליפות.
"אם נתנשק עכשיו, יהיה לזה טעם של מחלה." אמרתי לו.
"לא אכפת לי, כל עוד זה מחלה ממך." הוא אמר וחיבק אותי אליו.
היינו ככה די הרבה זמן. אנשים אמרו כבר שלום, וים צעק אליהם שייתקדמו ואנחנו כבר נשיג אותם אחר כך. נשארנו לבד.
"אתה כל כך סבלני..." אמרתי לו.
"אני אחכה עד שתרגישי שאת מוכנה." הוא אמר. "ואם את לא מוכנה, אז זה לא יקרה היום." אני אוהבת אותו כל כך!!! ^^. איפה? איפה תמצאו עוד מישהו כמוהו?!
בסופו של דבר כן נישקתי אותו. ואפילו יותר מפעם אחת :). זה היה כבר אחרי שאנשים חזרו לנקודת ההצטלבות, כי הם הגיעו למקום עם ערסים ולא רצו להישאר שם. בסופו של דבר כן התנשקנו ליד כולם, אבל למי אכפת?! אני אוהבת אותו!!! הוא גם חיבק אותי אליו חזק חזק וחימם אותי (כי הוא אמר שהגוף שלי קר), ובזכותו כמעט הפסקתי להשתעל, ואוי... אני אוהבת אותו כל כך... כל כך כל כך כל כך...
אחרי זה דידיתי לי במורד השביל, משתעלת ומתעטשת, ואני ו-inuyasha ליווינו את איווי הביתה.
כשחזרנו הביתה, גילינו את גודל הנזק. לא היה נזק לרכוש, ודבר לא נשבר, אבל היה מלוכלך מאוד. מאוד. לקחנו מטטאים, אני ו-inuyasha, והתחלנו לנקות. ואחרי זה עברתי עם מגב על כל הקומה. זה היה דווקא כיף :). כבר אמרתי שאני אוהבת להיות עקרת בית? :). על כל מקרה, סיימנו לנקות בערך בארבע לפנות בוקר, העברנו על עצמנו מקלחת קרה, והלכנו לישון. אבל לפני שהלכנו לישון, הכנתי להוריי היקרים שלט - שכן הם היו אמורים לחזור ביום שבת בבוקר, משמע, למחרת. ואני לא יכולתי להרשות לעצמי שלא לקבל את פניהם במשהו נחמד ומעורר חיוכים זדוניים :).
והרי השלט שהכנתי בעבורם:
יום שבת - היום. קמנו מאוחר, ברבע לשתיים. ההורים שלי הגיעו, ואנחנו בדיוק ירדנו לקדם את פניהם. אני חייכתי את חיוכי הזדוני, והם צחקו מהנושא. זה היה נחמד. אני שמחה שההורים שלי דווקא מפרגנים לי ומבינים שאני מספיק בוגרת כדי לא לעשות שטויות. אמא שלי רק אמרה לי:
"אני מקווה שאת לא מתכוונת לעשות אותנו סבים בקרוב."
"ברור שלא, אמא. לא בקרוב :)." עניתי.
אחרי זה אני ו-inuyasha בילינו באכילה, ובסידור הדברים האחרונים לפני שמגיעים לקחת אותו.
ואז באו לקחת אותו, ואני באתי לעדכן :).
וזהו. נגמר העדכון. המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: מסיבה. יחי הדברים שמאחדים בינינו :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou