ח-ו-ט, זה כל הענין.
לכל אחד מאיתנו יש את החוט שלו, חוט שקשור אליו חזק חזק-
לראש, ללב, לאברי הפרו ורבו, בעצם לכל מקום שהופך את החוט
לחלק בלתי נפרד מאיתנו.
יש מליוני סוגים- דקים, עבים, ארוכים, קצרים, מחוספסים, חלקים,
נמתחים, עוורי צבעים, צבעונים...
אנחנו בכלל לא מודעים לקיומו או לתפקידו של החוט, אבל החוט הוא
הוא הבוס האמיתי.
אני יושבת על ספסל, מתחת לאחד הבנינים באוניברסיטה, נותנת
לחוט שלי להתעופף ברוח. חובש מוטס עובר שם במקרה, הוא בכלל לא
רואה אותנו, לא אותי ולא את החוט שלי, אבל החוט שלו...זה כבר
עניין אחר לגמריי. החוט שלו נמשך לכיוון החוט שלי כמו
מתכת למגנט, אז הוא ניגש ומתחיל לדבר, ומתישב, ולוקח
תמספר, ולא יוצא מזה כלום, כי החוט שלי מה לעשות - קשור.
החוטים הם תנאי הכרחי לכל מערכת יחסים. כששני אנשים נפגשים,
החוטים סוקרים אחד את השני מכל כיוון, לבסוף הם מנסים להיקשר,
במקרה שזה מצליח, קיבלנו קשר, זוג, מערכת יחסים! סוג הקשר
ומישכו גם הם תלויים בחוט. במקרה שמדובר בשני חוטים דקים,
למשל, הקשר יהיה חזק ומערכת היחסים יציבה וארוכת ימים. במקרה
שמדובר בשני חוטים חלקים,הקשר אומנם יקשר, אך הוא צפוי
להשתחרר כעבור זמן מסוים, מערכת יחסים כזו סופה להסתיים. במקרה
שמדובר בשני חוטים קצרים, הקשר פשוט לא יקשר, והניצוץ כלל לא
יופיע. אפילו את מקרי השנאה ניתן להסביר בעזרת החוטים, ניקח,
לדוגמא, חוט הידרופובי וננסה לקשור אותו עם חוט שעשוי כולו
ממולקולות מים או שני חוטים עם מטען חשמלי זהה, החוטים ידחו
זה את זה, והנה קיבלנו אויבים!
האמת היא שפשוט נוח לי לזרוק את כל האשמה על חוטים חפים
מפשע, האמת היא שכואב לי לחשוב על כל הסבר אחר, הגיוני ככל
שיהיה. החוטים שלנו התחברו מצוין פעם, זוכר? הם כנראה לא היו
מהסוג שנקשר לתמיד, ובאופן טבעי התחילו להתנתק עם הזמן,
ניסיתי להילחם בזה, באמת, אפילו האמנתי לרגע שהכל יחזור להיות
כמו פעם, כמה טיפשי מצידי, איך יכולתי לשכוח שהחוט הוא הוא
הבוס האמיתי.
אני חוששת שהחוטים שלנו ניתקו אתמול סופית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
