והנה אני שוב כותבת לך מבלי לדעת את כתובתך,
מבלי לשמוע את קולך או לחוש את צעדיך.
וכל רצוני הוא לבשר לך שאני כבר לא זועמת,
לא כועסת ואף לא לגמרי מאשימה.
וזה חשוב לי להודיע שהסיבה לשמה סבלתי,
בכיתי ומיררתי הפכה ברורה.
ובאופן די מפליא אני מודה לך על שהשארת אותי לבד,
על שנטשת עם הפחדים עד שהצלחתי.
ואם נבדוק זאת מספרית ודאי נמצא שיפור ניכר,
על כל פעם שכמעט נואשתי אך לבסוף ניצחתי.
ולמרות שאני שוב כותבת לך מבלי לדעת אם קיימ/ת את/ה,
ברור לי בהחלט שאני אני רק בזכותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
