אני כותבת ובוכה..
את הסבתא האחת והיחידה.
בגלל שהיית חולה מאז שנולדתי לא הספקתי להנות ממך כל כך.
אבל בכל זאת היית הסבתא שלי ועכשיו שאת אינך קשה לי נורא.
לראות את סבא בוכה.
לראות את הכורסא שלך שאף אחד לא יושב עליה.
אני יודעת שאת אינך אבל אני מכחישה, אני לא רוצה לחשוב שזה נכון.
אבל היום בהלוויה ראיתי אותך מכוסה בבד השחור והמפחיד.
זה היה נוראי לראות איך את נשארת מתחת לאדמה ואנחנו עוזבים.
את תמיד תישארי בליבי.
תנצ"בה.
אוהבת אותך..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חנוש:)