Tranquility - Peace & Harmony

רות סוף , בעקבות התחקיר הבטחוני ששאלו על אתרים וכו' שמנוהלים ע"י , לא צריך שהשב"כ יפשפש לי בבלוג.

היה כיף , היה טוב , וטוב שהיה (:

פוסט אחרון.

הבלוג יסגר בקרוב מאוד.

מוזמנים תמיד לאי סי קיו או למסן .. , אפשר למצוא אותם בצד שמאל.

מזמן לא עדכנתי .. בעצם מאז המתכונת במנהל וכלכלה.
אז מה היה פה? , אממ...

נשף!

היה סביר ומטה .. כנראה שכולנו נדלקנו מהסרטים וציפינו להרבה יותר , כולם השקיעו המון כסף

והביצוע היה די מעפן ... , לא היה איפה לשבת , המוזיקה הייתה על הפנים , ובעיקר האנשים הם אלו שעשו את האירוע

נחמד יותר ממה שהוא היה..

קצת לפני...

קצת בפנים...

וקצת אנחנו (:

אממ בנוסף לכך מתכונת בספרות עברה , בגרות בחשבונאות עברה , בגרות במנהל וכלכלה .. יום רביעי בגרות בספרות ..

ואז המערכת מתרוקנת פלאים (:

אמממ יום שישי הזה (יום שישי ה13 טה טה טה) לי ולמותק שלי חודש .. אם יש רעיונות מקוריים .. אשמח..

במסן או באי סי ... או בתגובות {:

קטע די חדש , בהשראת קובי הבן דוד האמריקאי של קוטק (:

שמן כזה

שעה עברה מאז שהתיישבתי שם בואדי, הג'וינט השלישי לחוץ בין האצבעות, עשן מתוק-שורף חודר לריאות ויוצא מהאף, מהפה, ניסיתי אפילו מהאוזניים, למרות שידעתי שאני לא אצליח, אבל זה היה נחמד ומדגדג כזה, גרם לי לצחוק, אז למה לא?
כשמוטי בא לא סובבתי את הראש, סתם צעקתי לצעדים מאחור "נתפסתי! אל תירו בי!" בדרמטיות מוגזמת וכשמוטי אמר לי בקול עצוב "זה אני, טיפש" סתם צחקתי שוב.
הוא ישב לידי והתחיל לספר לי על מירי. הם היו זוג חביב, חביב מאד. הסתכלתי לעבר השני של הואדי, איפה שהפיל הירוק הענקי הסתכל עלי ובהיתי בו בחזרה. קיוויתי שהוא יפסיק להסתכל עלי ככה. מירי הייתה ילדה חמודה. לא גבוהה מדי, שמנמנה, עם שיער חום ארוך ועיניים חומות, בדיוק כמו שמוטי אוהב אותן. אבל מה, הפיל הזה... הוא פשוט לא הפסיק להסתכל עלי...
"היא זרקה אותי בשביל סמי! סמי, השמן הזה, זוכר?" הוא התלונן בזמן שהכנתי את הג'וינט הרביעי. הצעתי לו שאכטה, אבל הוא סירב.
מוזר.
"מוטי, רואה את הפיל שם?" שאלתי אותו לפתע. מוטי קם בחדות עם מקל עץ ביד, סתם מקל ששכב ליד, מסתכל סביבו, מחפש מישהו.
"תרגע!" צעקתי עליו ומשכתי אותו למטה במכנס. באמת, עשה יותר מדי רעש, כמעט הרס לי את הג'וינט. הפיל לא היה כזה קרוב בכל מקרה.
"מה אתה צוחק עלי? אם אני רואה אותו עכשיו אני מפרק לו את הצורה!" הוא נראה כועס מאד. ואני? אני צחקתי! כבר שכחתי שקראנו לסמי פיל פעם. לקחתי שאיפה עמוקה והשתעלתי קצת. אולי כדאי להפסיק עם זה כבר, דופק את הריאות... אולי בגלל זה הפיל בוהה בי ככה?
הוא גם רוצה ג'וינט!
מוטי קם שוב, בלי המקל. משהו אמר לי שהוא מאוכזב, אבל אלה לא היו הפנים, כי לא הסתכלתי. אני בהיתי בפיל. "תשמע, מה קורה אתך? אני בא, שופך לך את הלב, חשבתי לדבר עם מישהו, קיוויתי שלפחות אתה תקשיב לי!" את המילים האחרונות הוא צעק, ונרתע מהקול שלו עצמו.
"ששש..." אמרתי לו, "אתה תפחיד את הפיל." התחלתי לחבב את הפיל הזה. גדול ושעיר, ירוק כמו עץ,והעיניים זוהרות כמו פנסים. הוא אפילו חייך אלי!
פיל חמוד.
מוטי עשה כמה צעדים ממני, נעצר, רץ בחזרה ובעט בי בגב, לא ממש כואב, אבל חזק כזה, בדחיפה. התגלגלתי כמה מטרים טובים במורד הוואדי, כל הג'וינט נהרס לי לגמרי, או מה שנשאר ממנו. הקול של מוטי, עמום וכועס מאחורי, צעק אלי: "לך להזדיין עם הפיל שלך!"
אחר כך הוא הלך, נדמה לי. בטח הלך למירי, להתחבק ולשכב קצת בצל של העץ בגינה. ילדה חמודה זאתי, מירי. ממש התאימו אחד לשני.
קמתי, התחלתי לנער מעצמי אבק וקססה אבל הפסקתי כששמתי לב שהעיניים של הפיל נכבו.
למה נדמה לי שפספסתי משהו?