שלום לכולם :]
נכון, הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג.
תקופה באמת עמוסה,
רצים אחריי החיים XD
וגם אם היה חלק קטן שלא היה עמוס, לא היה לי על מה לרשום.
חוויתי לאחרונה הרבה דברים,
והרבה רגשות שונים.
לאחרונה קרה משהו, שבכלל לא האמנתי שיקרה.
והאמת, אני שמחה שזה קרה,
כי אולי אפשר להמשיך מאותה הנקודה דברים אחרים.
ואני אעשה את כל המאמצים כדי שיגיע לנקודה הנכונה ביותר.
כדי שיגיע לנקודת המפנה בחיי,
שזה יהפוך את החיים שלי לשונים.
היום ראינו סרט שקוראים לו "החיים היפים".
מדובר בו על סרט שואה.
בהתחלה הוא נראה כסרט עליז, ושמח.
עד שמגיע לאותו היום ששולחים את כל היהודים לגטאות.
יש את אלישע (האבא) שהתחתן עם דורה (היא לא יהודייה) והולידו את בנם הקטן יהושע.
כשלקחו את אלישע ויהושע לגטאות (בדיוק ביום ההולדת של יהושע הקטן), דורה לא הייתה מוכנה להישאר בחיבוק ידיים,
היא הלכה איתם, בידיעה מראש שזה לא מקום טוב.
באותו הזמן בדרך לגטאות האבא אלישע מסביר לבנו הקטן יהושע שזה משחק,
האבא בעצם לא רוצה לספר לבן שהנאצים הולכים להרוג את כולם,
הוא בעצם מראה לו את זה בתור משחק,
ומי שמרוויח הכי הרבה נקודות מנצח. (זוכה ללכת הביתה)
בכול אופן, האבא הזה, לא משנה מה קרה, הוא תמיד היה אופטימי וניסה להצחיק את בנו,
בזמן שהילד ידע טוב מאוד מה קורה, וראה את מה שהחיילים הנאצים עשו,
אבל האבא ניסה להראות לו את הצד הטוב שבדבר.
אז מפה מוסר השכל לכולנו,
בתכלס כולם צריכים להעריך את החיים.
גם אם יש לנו את החיים הכי חרא שבעולם,
צריך להודות לד' כל יום על זה שאנחנו חיים,
ושברוך ד' יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים,
כי למשל האנשים בשואה, היה להם בקושי חתיכה קטנה של לחם לאכול,
וכול היום היו מעבידים אותם עד צאת נשמתם.
אנחנו באמת צריכים להודות לד', כל רגע, כל שנייה,
על החיים שנתן לנו.
וגם, אנחנו בוחרים איך להסתכל על החיים,
אם להסתכל כל הזמן בפסימיות,
או להסתכל על החיים באופטימיות.
(וזה עוד מבט שהסרט נותן לצופה)
אני חושבת שזה כל מה שלבנתיים יש לי לרשום.
אז עד לעדכון הבא,
שיהיו לכם חיים מדהימים ומקסימים,
תנצלו כל רגע ורגע בחיים,
וגם אם קורים לכם דברים רעים אל תתייאשו,
תמשיכו הלאה, הביטו אל האופק,
תלמדו מן המכשולים שלכם והטעויות שלכם,
וככה תצליחו יותר בעתיד.
שיהיה לכם אחלה של חיים,
וגם לי אם ירצה ד' :]
יומקסים,
נופרע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
