עד שסוףסוף אני מתחילה להנות מהחיים יורד גשם:) בא החורף...
אני מצליחה קצת לפעמים להיות אני...לקום בבוקר עם חיוך שבשנה האחרונה כמעט לא היה לי דבר הזה..
בא הלחץ...
מהמבחנים והמורים...
אני לא יודעת מה לעשות.. להתערב.. לשון... לצאת עם חברים.. ללמוד.
אני הגעתי לצמב שאחרי כל החלטה שלי אני מתחלרטת על זה..
אבל לפני שהגעתי להחלטה הזו.. הייתי בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון..
אני לא יודעת למי לספר מה ולמי לא לספר כלום..
אני צריכה גם להתחיל לחשוב מה אני רוצה...
ואין לי זמן לחשוב על זה כי אני צריכה לחשוב מה הצעד הבא שלי..
אני כל בוקר מתעורר וחושבת "טוב מה אני צריכה לעשות היום?" או "איך אני הספיק לעשות הכל"
לפני חודשים או שנים הייתי מתה להיות עסוקה ושפתאום יש לי מה לעשות..
אבל עכשיו אני מתה שיהיה לי יום מנוחה..
ללכת להעלם מעולם ליום אחד..
לחשוב... לעשות דברים שאני אוהבת... להסתכל על הים על הגלים.. ללבוש מה שבא לי...
פשוט להיות משוחררת...
ומה שהכי מצחיק... שאז בתקופה שלא היה לי מה לעשות..
הייתי ממורמרת ואין לי מושג למה??
תארגו אותי... אני לא יודעת..
אני אבודת עצות באמת...
כאילו אני יושבת בחדר שלי כל יום וחושבת ופתאום אני בוכה..
אני בוכה כי אני צריכה איכשהו להוריד את הלחץ ממני.. ואני לא יודעת איך??
פווו... שאמרתי אז זה..