במרחק נגיעה מכאן.

את רוב היום שלי העברתי במחשבה על דרכים יצירתיות לרצוח בדם קר את הבהמה מהבסיס שלי.

האמת, רציתי לפתוח את הפוסט הזה באיזה ציור סכמטי ודי מעליב שיורד על המראה החיצוני (והבהמתי) של הבהמה, אבל מפאת חוסר כוח והבנה שזה די ילדותי ומפגר, דחיתי את הרעיון. ובכלל, זה לא אשמתה שהיא לקחה רק את הגנים הגרועים מההורים שלה...

הבעיה איתה היא הרבה יותר עמוקה. הבחורה במלוא מובן המילה - בהמה. וגם קצת טיפשה, אבל שוב, זאת לא בהכרח אשמתה.

היצורה הספציפית הזאת נהנית להעביר את הזמן שלה בלשנוא אנשים ולהוציא עליה את חמתם. התמזל מזלי, והיא החליטה לשנוא אותי במיוחד! (ובאמת, ל מה יש לשנוא אותי? אני רק ביצ' סנובית וחסרת תקנה...)

הבהמה לא יודעת לשנוא בשקט, והיא חייבת להראות לכל העולם שמשהו לא בסדר. היא מתעקשת להתעלם, לא לדבר (שאין לי בעיה עם זה, עד שזה מגיע לדברים שצריכים להיעשות מבחינה מקצועית) וכשאני שואלת אותה שאלה לא לענות לי. מה שיוצר מצב שאני מחייבת את מי שלידי לשאול את השאלה על-מנת לקבל תשובה. 

הבהמה לא יודעת לבקש דברים - מאף אחד. היא לא יודעת להתנצל, ורוב הזמן גם לא יודעת להתבטא בצורה אנושית, מנומסת או מכבדת. מה שמדהים בכל הסיפור הזה - שהיא לא מבינה שהיא מתייחסת לאנשים בזלזול! היא פשוט לא מבינה שהיא לא בסדר בכל הסיפור הזה, ובחיי שכבר התייאשתי.

רוב הזמן אני סותמת את הפה ונותנת לה להוציא את כל הבלה-בלה-בלה חסר הפשר שיוצא לה מפה, שאת רובו היא מקצינה והופכת לסרט דרמה בשקל וחצי (וזה עוד בהפרזה מטורפת במחיר).

יש גם צדדים טובים בבהמה. סך-הכל, אי אפשר להגיד שלא אכפת לה מהמקום ושהיא לא נותנת מעצמה ותמיד באה כשמקפיצים אותה (וטורחת לרטון לטעון ולהתלונן ולהתאונן בלי סוף על זה. שזה מתקבל על הדעת, אבל היי - את לא היחידה שנדפקת!). אבל שאלוהים יעזור לי - למה את מתקשרת אלי ב-23:30 בלילה, כשאני אמורה לקום ב-05:20 ואת יודעת את זה, כי אני אמורה לבוא להחליף אותך, רק כדי לנבוח עלי "אל תאחרי".

אוקי, אז למה את מתקשרת אלי ב-23:30? לא נראה לך קצת מוגזם?

מפה מגיע בליל צעקות והאשמות - את תמיד מאחרת.

כן? באמת? זה הכי טוב שלך? שיהיה.

מה מסתבר הסיפור? הקפיצו את המסכנה ללילה נוסף אחרי שני שבת לילות. אכן מבאס, לא אגיד שלא. אבל למה לעזאזל לצעוק עלי? ידעתי שהקפיצו אותה רק בבוקר, כשהקצין התקשר אלי ואמר לי למשוך לה עוד שעה בערב כדי שיהיה לה זמן לחזור להביתה, לישון ולחזור לבסיס. הסכמתי, אבל הבהרתי לו שבפעם הבאה שמישהו מעז להתקשר אלי בשעות הזויות לפני משמרת, שלא יצפה שאני אחליף אותו בזמן, אם בכלל.

כשהגעתי בבוקר (אחרי פקק תנועה של אללא איסטור מנתניה לתל-אביב ועוד ריצה על חיילים עייפים של בוקר לכל אורך הקריה) בההבמה צועקת עלי ומטיחה עלי האשמות חסרות פשר נוספות שבאמת שאין לי מושג מאיפה היא הקריצה אותן. טוענת שהיא ביקשה שאני אקדים!

שאני אקדים? נבחת עלי לא לאחר. תאמיני לי, אם הייתי שולטת בתנועה בכבישים, הייתי שמחה להחליף אותך גם שעה קודם. לא התאפשר. לא אשמתי, אז תסתמי את הג'ורה שלך, זונה טיבטית.

וכמו מטומטמת, אחרי שהיא כבר עזבה את המשמרת וסוף-כל-סוף הלכה, מצאתי את עצמי נשברת לרסיסים בבליל של דמעות דביליות.

על הכל, ועל כמה שזה לא פייר, ועל למה לעזאזל אין לי אוויר.

חתיכת סרט. הדבר היחיד שניחם אותי במהלך כל היום היו סצינות מאוד מאוד מפתות של איך לרצוח אותה.

בפריקה חסרת משמעות וארוכה מדי,

דולצינאה.