במרחק נגיעה מכאן.

אולי...

אולי אני רוצה שתמות, רק כדי שאני אוכל לזכור אותך בזכות הדברים הטובים ולא אצטרך להתעמק ככה בכל החרא שאתה מביא סביבך.

לא... אני לא באמת מתכוונת לזה.

אבל זה משגע אותי, העובדה שאתם סופגים הנאה מלעמלל אחד את השני ככה, שאתם כל כך תקועים במעגל הזה של לדרוך אחד על השני, להיתפס לקטנות ולריב על כל שטות אפשרית.

ולמה לעזאזל אנחנו צריכים להיכנס למעגל הדיבלי הזה? לעזאזל, זה הויכוח האידיוטי שלכם, לא שלי. אין לי צד, אין לי דעה, אין לי כלום שיכול לתרום לויכוח הזה. אז פשוט תשאירו אותי בצד.

אני כל כך רוצה לאצת מפה כבר.

דולצינאה.