כנראה שזה היה עד כדי כך קל
פשוט לכבות את האור לסובב את הידית ולחכות לטריקה של הדלת.
כי אחרי הכל זה רק עוד חדר ריק,
מסדרון, עם לא יותר מכמה דלתות שמובילות לריקנות
אולי אפילו לעצב.
נורא פשוט אני מניחה להשאיר את הזכרון המעושן הזה מאחורייך
מתערפל לך בין תאי הדם
ומתענג על טעמו המר.
אבל אתה חסין.
או ככה תמיד חשבת
ככה תמיד חשבתי
שלפחות תשאיר מכתב
אולי כמה שורות שיסבירו
אולי כמה שרות..
אבל כרגיל
הפשטות לא משכה אותך אף פעם
ועדיף תמיד להשאיר מקום לתהיה.
בסופו של דבר זה בסדר, אני מניחה
זה מעורפל ומטושטש כנראה מיותר מידי מכתבים
וטעימות של יין
ואולי כמה ספרים ומחזות עייפים.
כי כמה קשה זה יכול להיות
לטרוק את הדלת מאחורייך
לסובב את הידית
ולהשאיר מאחורייך חדר מלא טחב.
הרי במילא הוא רק הזיק
לא?