כבר חודש וחצי שלא עידכנתי. אני לא יודעת אם זה נחשב נטישה או לא, במיוחד לאור העובדה שזו הפעם האחרונה שאני כותבת כאן, לפחות בתקופה הקרובה. אני חושבת שאני בכל זאת אמחק את הסעיף של "להתמיד שנתיים עם הבלוג", למרות שבעיקרון הפסקתי לכתוב לפני התאריך הרשמי. גם שנה ו-11 חודשים זה מכובד.
הסיבה הרשמית לסגירה, זמנית או קבועה, היא הצבא. אני עומדת להיכנס למסגרת מאד מחייבת מבחינת זמן, וגם מתי שאוכל לכתוב על מה שעובר עלי, אסור יהיה לי.
הבלוג לא ימחק, לפחות בינתיים. הלינקים לתמונות ולבלוגים האחרים ישארו. אולי עוד כמה חודשים אני אחזור.
ובינתיים:
A
Jewish grandma and her grandson are at the beach. He's playing in the
water, she is standing on the shore not wanting to get her feet wet,
when all of a sudden, a huge wave appears from nowhere and crashes
directly onto the spot where the boy is wading. The water recedes and
the boy is no longer there... he was swept away.
The grandma holds her hands to the sky, screams and cries: "Lord, my
GOD, how could you? Haven't I been a wonderful grandmother? Haven't I
been a wonderful mother? Haven't I kept a kosher home? Haven't I given
to charity? Haven't I lit candles every Friday night? Haven't I tried
my very best to live a life that you would be proud of?"
A voice booms from the sky, "All right already!"
A moment later another huge wave appears out of nowhere and crashes on
the beach. As the water recedes, the boy is standing there. He is
smiling and splashing around as if nothing had ever happened.
The voice booms again. "I have returned your grandson. Are you satisfied?"
She responds, "He had a hat."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
