פרח קיר

S.O.S

תאים יקרים. כאן הקפטן  מדבר אליכם. אתם מכירים אותי בתור ה'מח'.

עקב מחסור כבד ברעיונות אנו נאלצים לבצע נחיתת אונס, אני חוזר עקב מחסור חמור ברעיונות אנו נאלצים לבצע נחיתת אונס.

אנא ודאו שאתם חגורים היטב, ושכל תא ישאר באונה אליה הוא שייך. אנו מנסים להמנע מתאונות מיותרות.

לא נותר לנו לעשות דבר אלא להתפלל.

 ולנסות לנטרל את ההשפעות ההרסניות מראש, ע"י שיתוק שיגרם באמצעות צפייה חוזרת ונשנית בפרקים של 'האלופה'.

טוב. ועכשיו ברצינות.

נגמרו לי הרעיונות! זה נורא. זה לא קרה לי מעולם. זה יותר גרוע מאשר יגמר לי הכסף.

אני צריכה לכתוב עבודת גמר לקורס בגישור,על, ואני מצטטת,  "קונפליקט אישי מתוך חיי האישיים/מקצועיים או קונפליקט מתוך אמצעי תקשורת ההמונים".

לצערי אין קונפליקטים בחיי. אני פשוט לא נותנת להם לקרות.

ובתקשורת ההמונים יש יותר מידי קונפליקטים. והם כולם נדושים כמו לדבר על הקרחת של זו שאין לנקוב בשמה. אם בתקשורת אני אכתוב על נושא שאני לא מחוברת אליו העבודה תצא לא פחות ממחורבנת. (דהיינו אסיים בציון 80!)

בשנה שעברה כתבתי עבודת גמר גאונית ב'גיבורים וסלבריטאים' שמשווה בין ר' נחמן מברסלב לאביב גפן. כולה הייתה 3000 מילים של פרץ גאונות משתפך. אבל לא התכוונתי שזו תהיה הברקה חד פעמית.

צריכה עזרה!! כל רעיון יתקבל בברכה,

קצה חוט,

 משהו,

צל צילו של קונפליקט.

הערה לפרוטוקול:

לאחרונה הבחנתי כי הקיטורים שלי במגמת עלייה.

ולכן אני מבקשת שירשם בתאריך זה,

כי אני, מ.מ, בת 22 חמישה חודשים ושבעה ימים, סטודנטית בשנה ג' עם עתיד לא ברור באקדמיה (השביתה נו...) ובחיים בכלל,

מאושרת.

אני מבקשת לתעד את הרגע הזה מכיוון שהוא כה חמקמק ונעלם. הוא נפרש על פני פרק זמן קצר ביותר, שבו כל הקצוות הפרומים פתאום נקשרים יחד, כל השאלות הפנימיות פתאום מקבלות מענה, ובלי שום קשר לנסיבות החיצוניות שלא השתנו, לפתע חשים שלווה, שנובעת מהרמוניה פנימית.

התחושה הזו יכולה לתעתע, כי היא נותנת את התחושה שלפתע אתה מסוגל להכל, ושעוד רגע אחד הדברים הנפלאים בחייך עומד להתרחש, ושאהבת חייך תפציע בעוד דקות מספר מתחת לחלון...

ובעוד רגע, כשהיא תעלם, אני רוצה לדעת שהפעם הצלחתי לתפוס אותה.

ואם נפסיק רגע עם הקלישאות, אני חושבת שאני בדרך הנכונה. פתרתי לאחרונה כל כך הרבה דברים עם עצמי, חלק מתוך תהליך ארוך של התבוננות מחשבה ועשייה, וחלק נפתרו סתם כך. כועסת על עצמי הרבה פחות ואפילו הגעתי איתי לשביתת נשק.

אני מגדילה לומר שאני אפילו מרגישה שזה הזמן הנכון.

עכשיו.

רק שיגיע כבר.

אני מבטיחה לפקוח עיניים ולהיות קשובה ולמצוא אותו.

אלוהים,

אפשר רק שלא תסתיר אותו ממני כל כך? נראה לי שהבנתי את הפרנציפ.

הפכתי את שאול לנכה. הפלתי בטעות את התיק שבתוכו הוא היה, ועכשיו אחת מפינות המקלדת החלה להתפרק מהבסיס.

איך מתקנים את זה לעזאזאל?

"אני אנאלפאבית. קשה לי להעלות בדעתי כיצד עיון בספרים יקדם את עניני.

מה מעניין אותי? אוכל! בראש ובראשונה, אוכל!

נוסף על כך, לא אכחיש שיש לי עניין בבנות המין השני, אם כי לצערי אינני יכול להתהדר בכיבושים מופלגים.

למעשה, היתה לי רק מערכת יחסים רצינית אחת.

יפה היתה בעיני. יפה מאוד. מרגו היה שמה, והעובדה שסרבה במעין התרסה פמיניסטית לא לגלח את רגליה לא גרעה מחנה"

(הכלב היהודי, אשר קרביץ)

שבוע חזק היה לי- חנוך, ג'ונתן, ועכשיו זה. שלושה ספרים טובים ברצף בשבוע אחד! לא קרה לי הרבה זמן.