פרח קיר

מוזר.

פשוט מרגישה מוזר. נדמה לי שזו תוצאה של ירידת מתח מטורפת.

רוב הזמן אני מרגישה שהחיים שלי בלופ של משימות. מדבר לדבר, בריצה, בלי לעצור ובלי זמן להביט לאחור ולהתעכב.

והנה כבר הספקתי 2 מבחנים,העבודה בגישור נכתבה תודה לאל, העבודה במשפחה בחצי הדרך לעשייה, יש דברים לסיים בעבודה בפקולטה, יש דברים שצריך להספיק לעבודה במוזיאון, והלימודים חזרו.

ועדיין...

אם הייתי צריכה לתאר את ההרגשה הייתי אומרת שזה כמו להמריא על הבאז הנחמד של האלכוהול יומיים אחרי ההאנג אובר. ללכת ברחוב בחצי ריחוף ולא לשים לב שיש אנשים מסביב, לדבר עם מישהו ולא לזכור על מה ולמה, לחיות כאן אבל לא להיות מחובר.

מוזר.

באמצע הטירוף מצאתי זמן ללכת לחגוג ולהשתכר כהוגן. מסיבת יומהולדת שהבטחתי את בואי אליה כבר לפני חודש ולא יכלתי לאכזב..

נהניתי,התפרקתי, ושתיתי ורקדתי מכל הלב.

שלוש בבוקר, אנחנו בדרך החוצה לתפוס מונית, ומישהי שרקדה עם החברים שלה לידנו כל הערב תופסת אותי בחיבוק "בואי בואי רגע, אני חייבת לשאול אותך משהו"

אני :"או קיי"

"בני כמה אתם?"

"אני 23, החבר'ה פה איתי 24-26, הילדונת הכי צעירה  היא זו שחוגגת יומהולדת 20 היום"

"די!!!! אנחנו מריצים פה הימורים מטורפים כל הערב על זה שאתם בני 17, והרגשנו מה זה צעירים לחגוג איתכם. אתם מדהימים! עשיתם לנו את הערב!!"

עוד לא הספקתי להפנים מה היא רוצה מחיי העלובים, היא נפרדה ממני בחיבוק ונשיקה. (תרגעו! על הלחי)

אני- בשוק.

17?! 17???! לא נתנו לי 17 לפחות מאז שהייתי בת 21.....

אנקדוטה לסיום:

קצת מביך אותי, אני מרגישה שחזרתי לתיכון אבל בכל זאת....

אין הרבה כיפות שמסתובבות אצלנו באוניברסיטה. אפשר לספור אותם על יד אחת, ואת חלקם אני מכירה. ובכל זאת, יש איזה מישהו שלא לומד איתי באף אחד מהחוגים, ששמתי עליו עין. נדמה לי שהוא לומד משהו אחר במדעי החברה כי בפעמים היחידות שראיתי אותו הוא הסתובב שם בבניין.

הוא לא חתיך, ולא דיברתי איתו מעולם כך שגם לא הספקתי לתהות על קנקנו, אבל הוא משדר משהו שאני אוהבת..  עובדה, זה הספיק בשביל לגרום לי לשים לב. ויצא לי לקרוא איפשהו משהו שהוא כתב (זה היה באיזה אתר גדול, בצירוף התמונה שלו), ומאוד התחברתי אליו.

בקיצור, הייתי בטוחה שהוא סיים את התואר ונעלם לתמיד, עד שהשבוע ראיתי אותו שוב באיזשהי קפיטריה באוניברסיטה.

הכשל הוא כמובן- איך אני מתחילה איתו לעזאזאל?? ועוד לפני זה- איך אני אמורה למצוא אותו כאן?...

אני ממש מתחילה לחשוד שאלוהים נהנה לשחק ולהתל בי- שולח אליי חילונים מהממים שאין לי מה לעשות בהם, שולח אליי סוף סוף דתי שדעתי יכולה לנוח ממנו, אבל לא נותן לי להגיע אליו.

לא רוצה יותר!!

איך אני יוצאת מהמשחק שלך? מה, לרמות?? לעבור לנשים???

אחחח...

נמאס.