פרח קיר

ובסוויץ' רגשי מוחלט:

החיים שלי בחודשים האחרונים מרגישים על רכבת הרים בלונה פארק. אתה עולה עליה בהסכמה ואפילו ברצון, אבל רק בפיק של הנסיעה עם כל המהירות הזו, כשאתה מוצא את עצמך עם הראש למטה, רק אז אתה פתאום רוצה לצעוק תעצרו את העולם אני רוצה לרדת. אז נכון לעכשיו אני כבר לא על 250 ק"מ לשעה, אלא רק על 180, ועדיין המתנה שהכי ייחלתי לה ביומולדת הזה היתה חופש! חופש מהעולם וחופש מעצמי. ואם להיות קצת יותר צנועה אז לא חופש מוחלט, אלא רגע אחד שבו יבוא מישהו וירים לזמן מה את כל כובד החיים הזה מהכתפיים הפיציות שלי, יסתכל לי עמוק בעיניים ויגיד לי: תנשמי. עכשיו תנשמי.

אחרי נשימה ארוכה כזו אני מוכנה לקבל ה-כל בחזרה.

אבל כרגיל אני סתם מתלוננת...

היתה אחלה מסיבת יומולדת חילונית למהדרין (פעם אחרונה בתל אביב בכל זאת...), עם ברכות ממש ממש מרגשות שקיבלתי מאנשים

נשאר רק סמסטר אחד לתואר (עם תקופת בחינות בלתי נגמרת לפניו) שיש כמה פרויקטים ממש מגניבים שאני הולכת להרים במהלכו, כולל לחנוך את צעירי שנה א,

ואז:  י-ר-ו-ש-ל-י-ם here I come!!!!!!

אז נכון שיש את עניין הזוגיות הזה (או העדרו אם לדייק) שמעיב מעל, וכל מיני עניינא דיומא בחיי היומיום: כסף, דירה, חוסר הצלחות פה ושם, וחמרמורות קלות מידי פעם..

אבל מה כל זה משנה כשאני one fucking happy 23 years old!

לא נותר לי אלא לאחל לעולם קיץ שמח ומאושר. ותקופת בחינות מוצלחת.