אם לרגע חשבתם שלעשות תורנות שבת בקצין העיר זו טחינה לשמה, הרשו לי להכריז כי טעות מרה בידכם, נוער יקר שלי.
4-5.2.2005, שישבת.
היה זה עוד סופ"ש שגרתי לעונה: גשם זלעפות בלתי פוסק, רוחות פרצים מנשבות, רעד בלתי נשלט בכל הגוף וקור שחודר לעצמות. וגרוע מכל - דווקא באותו סופ"ש הייתי צריכה לעשות תורנות סגל. ועוד במשמרות הכי חרא: 18:00-0:00, 12:00-18:00 ו-0:00-06:00.
למרות התנאים שפורטו לעיל ולמרות כוחותיי הדלים שבגופי השברירי החלטתי שאני אבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר(זה לא קורה הרבה מתוכף העובדה שמדובר בפדלאה עם תעודות).
וכך היה...
קצין העיר כזירת טרור
היינו 5 תורנים במשמרת הראשונה: אני, 2 חובשים, נהג האמבולנס והרופא.
6 שעות מייגעות של משמרת גררו לתחומינו כ-50 חולים, 35 מהם גימליסטים. וזה מוכח. מוכח מדעית. מוכח מדעית עם מחשבון.
נתחיל במקרה הראשון... אני והחובשת ג` יושבות בחדר, מריצות צחוקים ודאחקות, עושות שכונה מטורפת כשלפתע עיני החדה מבחינה בחיילון מסוקס מצויד בקביים (שבטח גנב לאיזו זקנה באחוזת ראשונים) שמקפץ כמו פנתר מאולף על פני המדרגות שמטאטאה החרוץ של המנקה עבר עליהם אי שם בסוף שנת תרט"ח... סחטיקה על האקרובטיקה, איש צעיר... היית צריך לחזור מאתונה עם זר על הראש ומדליית זהב בכיס. הפרחנו גיחוך קל למראה הפתאטיות...
אחרי 10 דקות מתייצב האלוף בפתח עמדת הרישום המאוישת על ידי וע"י החובשת כשכולו זעוף וצולע במטרה להרשם למסדר חולים המפורסם... אני כמובן, כולי שתולה רוח טובה ומוטיבציה אין סופית במתן עזר לחיילים (מנסה לשחק אותה מורעלת, טיפשים) ניגשת לטפל בחייל הצולע כאילו מגדלי התאומים חרבו על רגליו הפצועות...
החובשת: מה קרה מותק? נפל עלייך הר? רוצה לראות רופא אולי? או לחסוך לך את זה ולשלוח אותך הביתה עם 3 גימלים כדי שלא תחזור ליחידה המחורבנת?
החייל: אוי, אל תשאלי, אני חושב ששברתי את הרגל, אני לא יכול ללכת, לרוץ, לעמוד, לשבת, לשכב...
אני: סליחה שאני מתערבת... אבל דבר אחד אתה כן יכול לעשות, אחשלו. אתה יכול לקפץ בשמחה ובששון כמו קופיף אפריקאי בקרקס מדראנו, ואני מתערבת איתך שגם לדקלם את 10 הדברות תוכל בו זמנית. אהה.. ויש דיבר כזה, קוראים לו "לא תישא דבר שקר"... וחטאת, בני. ועל כן תיענש. יש לך 15 שניות ללא הארכת זמן להתנדף מהאטמוספירה וללכת לחפש את מזלך אצל הפתים בחר"פ. בהצלחה. אם תסרב פקודה- אני אקרא לקצין הרפואה שידפוק לך תלונה על התחזות לחולה ו... אני מבטיחה לך שלא תחזור ליחידה... במקום זה... נזמין לך מונית ספיישל היישר לכלא 4. על חשבון הבית.
מקרה 1 סוכל בהצלחה.
נ.ב.
מתוקף היותי ספורטאית בנבחרת צפרירים חולון מלפני כמה שנים טובות, מצורפת המלצה חמימה כמו לביבה של חג החנוכה למען השתלבותך בנבחרת האולימפית לאולימפיאדה הבאה.
היכונו למקרה השני. יש לציין שפה מדובר בפושע מתוחכם... מתוחכם בערך כמו פינגי מ"פרפר נחמד".
מגיע חייל להרשם בעמדה, אחרי 15 דקות מייגעות של המתנה נכנס הנ"ל לחדר כשפחית קוקה קולה בידיו, שאת אותה פחית קרוב לוודאי רכש בצמוד למדד וללא ריבית... אזהו שלא.
מתיישב החייל, מפשיל שרוולו, פותח פיו לקראת בוא המדחום... ממושמע משהו.
ידי מתקרבת אט אט אל המדחום שטייל בשנה האחרונה במאות פיות עששתיים ומזוהמים... ולפתע פתאום, נוגעת ידי בפחית הקולה המדוברת, ואם חושיי אינם מטעים אותי, אני מגלה לתדהמתי שהפחית פ-א-ק-י-נ-ג חמה!!! חמה כמו השווארמה בחנות 312 בתחנה המרכזית.
למה הפחית שלך חמה, חייל?
אמממממממממ (מגמגם) החזקתי אותה בכיס... התחממה, אני יודע (?!)
(כן, ובגלל זה אתה אדום כמו סלק טרופי?) בוא איתי החוצה...
הולכים החוצה, הפחית בידי, מתחילה לשפוך את השלל ולהפתעתי מגלה שהקולה הפכה לשקופה ללא הודעה רשמית מהרוייטרס!!!
הולי שיט, אז מה, מותק? ניסית לזייף חום? לא אצלי, מאמי. אני מכירה את כל הטריקים, חביבי.
שיהיה רק טוב, חום, אהבה, שקט ושלווה. נסה את החר"פ, אולי שם יתמזל מזלך.
תורנות שישבת קצין העיר, לא נשכח ולא נסלח.
לידיעתכם,
בברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
