השמחה רבה... יום אחד, עוד כשהייתי צעירה, קיבלתי 2 גימלים. כמה נחמד. בהתחשב בעובדה שיום לפני כן היתה לי שמירה, במשמרת זוועתית, עמדה חשוכה, שורצת עכברושים וזוועתית לא פחות מהמשמרת עצמה, ומה גם שמגורי הבנות בבסיס שלי רחוקים מלהיות מלון הילטון... קיצר, אני מעדיפה לא לפרט, כי... מבינים... זה לא לבעלי לב חלש, נשים בהריון/מניקות וכו`. בהחלט נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה במיוחד.
המשמרת הראשונה של השמירה עברה די בסבבה בהתחשב בעובדה שהעבירו אותי לעמדה מוארת אחרי שנזכרו להתחשב בפטור שלי... חבורת עילגים, מסניפני גז מזגנים!
מה גם ששמרתי עם מאבחנת מחקר, חפש"נית ברמות (כמעט כמוני) וקצין עתודאי חמוד שהנעים את זמננו בשיחות על סרטי אימה, קומדיות, דרמות וכל מה שניתן לשפר בחייו של וודי אלן...
לשאלה הזו, באופן מוזר, לא מצאנו פתרון הולם, את הניתוחים האלה אני אשאיר לורדה רזיאל ז`קונט.
המשמרת השניה היתה נוראית... אם היה אפשר להתפגר משעמום, כבר מזמן הייתם מוצאים תולעים סביב הגופה שלי... כלומר, הקצין החמוד הלך לישון ואנחנו נשארנו לטחון כאילו אין מחר עם קצין חנאן שהפרצוף שלו לא עודכן מאז 9 באב...
מרוב שעמום התחלנו לשחק ארץ- עיר והשיא הגיע כשהגענו לאות ז` (שימו דגש חזק משלים על האות ז`!)... ולא מצאנו מקצוע...
רק אחרי חצי שעה של תהיות והרהורים בדבר החידה הבלתי פתורה, נדלקה בראשי (הלא כל כך מתפקד בהתחשב בעובדה שהזמן עומד על 04:07 בבוקר) נורה אדומה... ופלטתי בחצי שאלה חצי אמירה: "זונה?!". בשעה טובה סיימנו את ז`. עוברים הלאה...
עד שהגענו לת` כמובן השמירה עברה... ואפילו מ"צ הקדימו בחצי שעה כך שהיתה לי סיבה ללכת לקצין החנאן ולבכות לו שישחרר אותנו כבר! למרות שנראה היה כאילו הקצין מזדהה איתי בערך באותה מידה שבן לאדן מזדהה עם בוש, זה עבד... הוא שיחרר אותנו מעבדות לחירות.
חזרתי למגורים והלכתי לנסות את מזלי אצל הקצינות... התחננתי שיתנו לי ללכת למרפאה, כי עוד רגע אני מאבדת את ההכרה... ובאמת הרגשתי חרא, דלקת גרון בעיקר ובכלל, חולשה כללית כזאת שנבעה איך לא.. מ-1.5 שעות שינה באותה יממה.
השארתי את המ-16 המחורבן אצלן ועפתי עם הפס (שהיה דבר ערך באותם ימים טרופים) המוחרם שלי למרפאה האזורית, לקצין העיר שלי, איפה שהייתי טוחנת שבתות.
כך התחמקתי ממסדר הניקיון המשפיל... שכל שמירה, בכל משמרת, עדיפה עליו.
השעה 06:00 ואני מתייצבת במרפאה... בודק אותי חובש מעאפן שעוד לא יצא לי לעשות איתו משמרת ומחליט שאני בריאה כמו שור ארצישראלי... חתיכת מטומטם, היה לי חום 35.3... שזה אומר שהבנאדם חלש וחייב מנוחה... האידיוט אומר שאני בריאה. כמובן שבלבי בירכתי אותו בשלל קללות שהגיעו עד לדורותיו בשואה. חכה חביבי, נתפוס ביחד משמרת, תצטער שהתגייסת.
עד 07:40 ישנתי על הספסל במרפאה ואז טסתי למסדר חולים כדי לקבוע תור... חיכיתי שעה שלמה כאילו מדובר בתור לבית תמחו"י באופקים, עד שלבסוף נקבע לי תור. לעוד שעתיים. חשבתי, פאק, אם לא מביאים לי אנטיביוטיקה עכשיו, אני מתה... חזרתי לחובש לבקש אנטיביוטיקה והחרא הקטן סירב לתת לי... כאילו, מה, עולה לך כסף?!
אחרי שעתיים של המתנה מייגעת הלכתי לרופא היחידה שלי כדי לקבל את האנטיביוטיקה הארורה... ביחד איתה קיבלתי הפניה למשטח גרון, קלגרון, דקסמול והדובדבן שבקצפת, 2 גימלים.
זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה (מה שקרה אחרי שעליתי לאוטובוס הביתה הסתכם בשינת מומינים) שחייכתי באותה יממה.
לידיעתכם,
בברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
