אני שמחה שהפכתי לפרויקט של פסיכולוגים זוטרים, עם כל האנליזות על ההתנהגות שלי. שמחה שהפכתי לקלישאה שעוברת מפה לאוזן אצל אותם, שקיוויתי שלמרות הפעוט בדבריי יבינו במלוא המשמעות, אך כנראה שלא כך היה.

אני לא כועסת על מהלך שכזה, זה טבעי וצפוי לאדם, אבל לטעון על בסיס יציב זה לא רק מעצבן אלא מגוחך, הרי שאפילו תיאוריות של פרויד הדגול שלמידת הפסיכולוגיה מתבססת עליהן [כמובן שלא רק עליהן], עדיין נשארות בגדר "תיאוריה".  

ואם כבר הוזכרו מומחים שמאזינים לך בקשב רב והבעת פנים מבינה, שבעצם באופן עקיף מחפשים תשובות לעצמם, הביקורים שלי בסופו של דבר יסתיימו במרשם לאנטי דיפרסנטים - תחי השמחה המלאכותית!