האמת שלא.
והאמת היא שאין לי יותר מידי מה לומר.
זה כזה אירוני שדווקא כשהחלטתי לחזור לכאן ולנסות להחיות את הבלוג. ואחרי שקיבלתי הודעות חיוביות בפייסבוק ובאינסטגרם על העובדה שחזרתי.
והנה, אני מוצאת את עצמי מספידה את הבלוג של עצמי, מנסה לחשוב האם גיבוי זו הדרך הנכונה? מה אעשה עם כול החומר הזה?
מרגישה כמו זקנה מקומטת שצריכה להחליט אם לזרוק תמונות ישנות או דברים שכתבה למגירה ולתת להם להישרף.
או בעצם שמור לתייק גם לאחר מותי.
המון שאלות שמתרוצצו בראש וגורמות לי להרגיש מנותקת לחלוטין.
זה כואב.
זה בהחלט כואב.
אין מילים לתאר את החוויה שהמקום הזה נתן לי.
אין מילים לתאר את האנשים שהכרתי כאן ואת החברויות שנוצרו במהלך השנים.
אז כרגע אין לי מילים.
אולי עד ה31.12 אני אמצא מילים אחרות.
בינתיים..
תודה שקראם אצלי, תודה שהייתם כאן לתמוך. תודה שהייתם חלק מהכתיבה שלי ומהמחשבות שלי בין אם היו מפגרות לחלוטין או מלאות בחוכמה והזדהות.
פשוט תודה שהייתם משפחה
למיש רוצה לשמור על קשר גם אם עוד לא הספיק..
הפייסבוק שלי:
https://www.facebook.com/batel.ben.5
האינסטגרם שלי:
https://www.instagram.com/batel_ben/
המייל שלי:
[email protected]
אני אסיים בפוסט שהקדשתי באיור לוולט דיסני שכבר לא איתנו בעולם הזה די הרבה זמן:
עד הפעם הבאה.
בתאל בן.