יומן אבטחה

אני מניח שלא ניתן שלא להתייחס להסכם הפשרה בין הספאמר אמיר גנס ל-012 (להרחבה ראו ידיעה בלמהנט).

הגישה שלי לספאם קצת שונה מהמקובל ודומה יותר לגישת הספאמרים. ספאם זה עסק כלכלי. עסק כלכלי רווחי. דואר אלקטרוני הוא אמצעי ליצירת קשר. אמצעי חופשי ליצירת קשר, ממש כמו תיבת הדואר הקשיח בבית שלי שמתמלאת מדי יום בדואר זבל (שגם מעצבן אותי וגם פוגע באיכות הסביבה).

אני מקבל מדי תקופה דואר זבל מכל ספק שאי פעם ביקשתי ממנו משהו. ביקשתי קצת חומר על קורס במכללה, לנצח אקבל דואר זבל. קניתי במשרדיה, לנצח אקבל דואר זבל. אגב, דואר זבל אני מקבל גם מספקיות האינטרנט שלי. אלא שברגע שמדובר על מישהו שעושה את זה כעסק מהצד זה לא נחשב כדואר זבל.

 בסופו של דבר הפצת דואר זבל משתלמת לשולחים ומכאן נובע שהצרכנים עושים בה שימוש. לכן לא ניתן לטעון שבאופן גורף דואר זבל זה רע, אלא שהוא מתאים לחלק ולא מתאים לאחרים. גם ההגדרה של דואר זבל היא דבר נזיל משהו. אם זה הצעות שיווקיות של 012 אליי זה לא דואר זבל? זה זבל ברגע שהשלכתי את זה לפח האשפה וכל ההצעות שאני מקבל בדואר האלקטרוני (כולן מגופים מכובדים) מוצאות את עצמן בפח האשפה.

בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שדואר זבל כנראה לא מטריד מספיק את הצרכנים. הוא ללא ספק מטריד את הספקיות שבתשתיות שלהן נעשה שימוש. אבל גם זה טיעון עלוב. אני משלם כסף כל חודש ל-012 כדי לקבל דואר אלקטרוני בנפח של עד 5 או 10 מגה (מה שזה לא יהיה). אם החברה בונה על זה שרוב לקוחותיה לא מקבלים דואר ולכן לא צריכה לעמוד בעומסים גבוהים זו הנחה עסקית שלה, אבל זה לא טיעון שאמור למנוע ממני לקבל דואר. בטח לא כשאני משלם כסף כדי לקבל דואר חופשי.

Spam. The Final Frontier