כידוע, אינני מחסידי הפוליגרף. אולם לשמחתי ולצערי יצא לי לעבור בדיקת פוליגרף. לצערי, ברור מדוע. לשמחתי, כיוון שכך מזדמן לי לכתוב את הרשימה הזו. מעין התבוננות על בדיקת פוליגרף.
אתחיל בכך שבדיקת פוליגרף אינה חוויה נעימה. טרם יצא לי לפגוש מישהו שעבר בדיקת פוליגרף, בין אם בהצלחה ובין אם לא וטען כי החוויה הייתה נעימה או אפילו נייטרלית. ברוב המקרים הביטוי לא נעים עולה בהקשר זה.
בדיקת הפוליגרף עוסקת במציאת האמת. בבסיסה ההנחה כי קיימת אמת וכי ניתן להגיע אליה באמצעות הבדיקה. על מנת להגיע לאמת ראשית יש להסכים כי קיימת אמת שניתנת להגדרה וכי כל מה שאינו אמת הוא שקר. אלא שהחיים אינם שחור לבן ולכן על מנת לקיים את בדיקת הפוליגרף יש לכופף את המציאות לבדיקה - בעולם שלי לא ברור תמיד מהי ה"אמת" וכלל לא ברור שההפך של אמת הוא שקר או להיפך. בתהליך הבדיקה יש להסכים על מהו אמת ומה שקר מבחינה מושגית. אלא שהבודק אינו פילוסוף והמטרה אינה חקירה פילוסופית ולכן כל שנותר הוא לנבדק להסכים עם הבודק.
תהליך הבדיקה כרוך בבדיקת מדדים פיסיולוגיים המעידים, לכאורה, על חרדה. לפיכך יש לשלוט בתנאים הפיסיולוגיים של הבדיקה. המשמעות היא כי על הנבדק לשבת בצורה מסוימת (מטבע הדברים לא נוחה). בנוסף אסור לקחת נשימות עמוקות (מסתבר). הוסבר לי על ידי הבודק כי איני נושם טבעי. לקח בערך ארבעה סבבים של בדיקה עד שהצלחתי לנשום "טבעי" (כלומר, בקצב שנוח לבודק). שוב, גם במקרה זה ההנחה היא שיש משהו טבעי וכמובן שהבודק הוא זה שמגדיר מהו.
אם עליי להמשיג את חווית הפוליגרף זו חוויה של שלילת חירות. מבחינה מחשבתית על הנבדק לוותר על חירותו המחשבתית ועליו להסכים עם הבודק. כל אי הסכמה תתפרש כהתנגדות וניסיון לפגוע בבדיקה. כך כשהבודק שואל אם אני סומך עליו שלא ישאל שאלות שלא הסכמנו עליהן אני נאלץ לומר כן. איך אני יכול לסמוך על מישהו שמחבר אותי לחשמל ואותו הכרתי לפני עשרים דקות? אם אומר לא, הוא יסביר לי שוב ושוב מדוע עלי לסמוך עליו, עד שאומר כן. מבחינה גופנית גם כן החוויה היא של שלילת חירות. לאורך הבדיקה (שעשויה להיות ארוכה אם אתם משתייכים לזן בני האדם שנושמים באופן לא טבעי) אסור לזוז או להתנהג בצורה שחורגת מהמסגרת שהוגדרה על ידי הבודק. גם בהיבט הפיסיולוגי כל תנודה תתפרש כניסיון לפגוע בבדיקה.
כאמור, מאחר ובדיקת פוליגרף נעשית בהסכמת הנבדק ברור כי בכל שלב בתהליך הנבדק נמצא תחת לחץ עצום לשתף פעולה ולהסכים עם הבודק גם אם אינו מרגיש בנוח עם מה שהוא עושה או אומר, כיוון שכל אי הסכמה עלולה להפוך אותו לשקרן. שהרי בפוליגרף יש רק אמת - כפי שמגדיר אותה הבודק וכל השאר הוא שקר. האמת נמצאת אצל הבודק והשקר, אם הוא נמצא, משויך תמיד לנבדק. במקרה הטוב הנבדק אינו דובר שקר.
הבודק עצמו כלוא בתוך עולם המושגים שלו. ללא האמונה העמוקה בקיומם של אמת ושקר אונטולוגיים (תמיד רציתי להשתמש במילה הזו, גם אם בהקשר לא מתאים), הוא לא מסוגל לבצע את הבדיקה. כפועל יוצא כל שהוא מסוגל לראות לנגד עיניו דובר אמת או שקר. אין גורמים מתערבים, אין גוונים.
חשבתי להפנות אותו לרשימה הזו, אך וויתרתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
