יומן אבטחה

לתומי חשבתי שהגל יחלוף מעלי, לאחר שפישר סימן אותי עוד כופפתי את ראשי במעט (אני נמוך גם כך) וקיוויתי שאיש לא ישים לב, אך גם עמרי סימן ואני מבין שלא אוכל להמלט. אז קבלו חמישה דברים שלא ידעתם עליי.

1. המחשב הראשון שלי היה BBC. כן. אני יודע. אין לכם מושג מה זה. כלומר זה ערוץ טלוויזיה, זה ברור. ובכן היה גם מחשב תחת שם זה שהיה חלק מאיזה פרויקט של ערוץ הטלוויזיה. באותה התקופה (שנת 83-4) הלהיט היה קומודור 64 ואנחנו (אחי ואני) רצינו את הקומודור 128 שבדיוק יצא לשוק (והיה שירת הברבור). אלא שאמי התייעצה עם חבר, איש מחשבים בריטי (גרנו באנגליה אז) והוא אמר לה שה-BBC זה המחשב בשבילנו. זה מחשב חינוכי (מה שנכון נכון). חוץ מלתכנת עליו ב-basic (לכתוב את השם שלי על המסך בכל מיני צורות זה היה המקסימום אליו הגעתי) ובלוגו (ציירתי קוביות ומשולשים) אי אפשר היה לעשות איתו כלום. גרוטאה חסרת חשיבות.
2. את המחשב השני שלי קניתי עם אחי בשנת 88. אמיגה 500 (נחשו למה הוא נקרא 500? כי היה לו 500K זיכרון). אחיתופל מה-BBC טען שזה לא מחשב רציני, אבל הפעם הלכנו על הפנטזיה (ולא קיבלנו מימון). השקעתי במחשב את כל כספי (מהבר מצווה), שזה היה בערך 3000+ שקלים (כמעט 13,000 ש"ח במונחים של היום) ואולי גם אח שלי הוסיף משהו. כדי שתבינו מה זה היה - מדובר על מחשב עם מעבד גרפי ומעבד קול נפרדים. עכבר (כן!), multitasking (כן!), ממשק חלונאי (כן!) והכי חשוב, תצוגת מסך שמחשבי PC התקרבו אליה לקראת שנת 2000. משחקים באמיגה היו יצירות אמנות אודיו-ויזואליות. עד היום אני מכריח את אמא שלי לשמור את המחשב, אין לי לב לזרוק אותו.
3. את המחשב השלישי קניתי בשנת 96 ב-5000 ש"ח. אז גם חוקקתי את חוק ה-5000 (תחפשו באתר הכנסת). מחשב ביתי תמיד יעלה בסביבות ה-5000 ש"ח, רק התמורה תשתנה. היום כששיעור הניידים מתחיל לעבור את השולחניים, החוק מחזיק מעמד... זו גם הייתה השנה בה התחלתי לגלוש באיזה אתר צ'אטים קטן בשם Yahoo. היה שם רק חדר צ'אטים אחד, Chat Central, וכל ערב היינו נפגשים שם חבורה קבועה לצ'אטים. לאחר מספר חודשים התחיל להיות עומס ונהיו שני חדרים, אחרי זה ארבעה ואחרי זה נהיה משעמם.
4. התחלתי שלושה תארים שניים, אחד בלימודי דמוקרטיה, אחד בסוציולוגיה ואחד במנהל עסקים. את השלישי סיימתי לאחרונה, אני רחוק מרחק של 0.02 נקודות מסיום התואר בהצטיינות...
5. לאחרונה ירדתי בהיקף המשרה וכחלק משינוי תנאי ההעסקה שלי ויתרתי על רכב החברה(!!) ואני מתנייד ברחבי ישראל באמצעות טרמפים, אוטובוסים ורכבת. החוויה מרנינה, התמורה לאיכות הסביבה ברורה, אבל היתרונות המהותיים סמויים מהעין. אורח חיים בריא יותר ושעות עבודה מועטות יותר (כן, כן. אין יותר הקפצות לישיבות דחופות. אין רכב...). בכלל, נראה לי שהרפורמה במיסוי רכב צמוד יותר משהיא צודקת, עשויה להיטיב עם הציבור בלי משים.

זהו, עד לסבב הבא.... (אני לא מעביר את המקל כי כל מי שאני קורא כבר סומן ולהעביר על עיוור זה מיותר).