לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

יומן אבטחה

בלוג אבטחת מידע. עדכונים, עניינים, חדשות ופרסומים. הכל מכל בכל בנושא אבטחת מידע. ופרטיות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2007

צנזורה, ביומטרי והערות אחרונות לחוק חסימת אתרים


הבטחתי ברשימה קודמת לפרט יותר על הנושא הביומטרי ומדוע הוא פחות טוב ממה שנהוג לחשוב. אז דבר ראשון אני מפנה למשהו שכתבתי לפני כשנה. בעיקרון ביומטרי הוא מנגנון המבוסס על:

  • סיסמא (טביעת האצבע).
  • (סיסמא) קבועה (טביעת האצבע אינה משתנה).
  • (סיסמא) שלא ניתן להסתיר (אנו משאירים טביעות אצבעות בכל מקום).

בניגוד לתדמית הרווחת, מנגנון ביומטרי אינו יודע לזהות טביעות אצבע (או כל טביעה אחרת), אלא הוא מסוגל להשוות דגימה של טביעה ביומטרית לדגימות הקיימות במאגר הנתונים. כך שהכשל הפוטנציאלי הראשון במנגנון ביומטרי הוא כשל הדגימה. נניח שלכל בנאדם טביעת אצבע ייחודית (אני כותב נניח כי למיטב ידיעתי אין מחקרים רבים בנושא), אין בכך כדי להעיד כי החיישן שלנו מצליח לדגום את טביעות האצבע השונות בצורה ייחודית. לשם המחשה - יש מיליארד הודים בהודו, אך למי שמבקר בהודו הם כולם נראים אותו דבר. כלומר, העובדה שיש שונות באוכלוסיה אינה מעידה בהכרח שהשונות תבוא לידי ביטוי במנגנון הדגימה והתצפית שלנו. כמובן שאם השונות לא באה לידי ביטוי בחיישנים שלנו, היכולת שלנו להבדיל בין הפרטים השונים אינה קשורה למידת השונות בין הפרטים אלא למידת הרגישות של המכשיר.

 

הכשל השני של מנגנון ביומטרי הוא שהוא מבוסס על סיסמא קבועה, שאינה מתחלפת ושאותה לא ניתן להסתיר. למעשה, כל אחד יכול לקחת טביעות אצבעות שלנו מכל מקום בו היינו. הסיבה היחידה שהדבר לא נעשה עד היום הוא שאין לכך כל שימוש. המשטרה לא רשאית לעשות זאת ולאחרים זה פשוט לא מקנה זכויות כלשהן. כמובן שככל שמנגנונים ביומטריים יהיו יותר זמינים ובשימוש התמונה זו תשתנה. נניח והצליחו לגנוב לי את טביעת האצבע ולייצר טביעה מזויפת, מה עושים? אני לא יכול להחליף את האצבע והמשמעות הרחבה יותר היא כשל של המנגנון כולו. להבדיל ממנגנוני אבטחה המתבססים על מתמטיקה ובהם כשל בנקודה אחת (אובדן המפתח) אינו מעיד על כשל במערכת, במנגנון ביומטרי כשל בנקודה אחת מהווה כשל של כל המערכת.

 

הכשל השלישי של מנגנון ביומטרי הוא שחלק מאוכלוסיית העולם בלתי דגימה. כלומר, היא לא תעבור מערכות ביומטריות ולטובת אוכלוסיות אלה צריך להחזיק מנגנון אבטחה נוסף. אם אנו מקבלים את הטענה (השגויה לטעמי) שאין יותר מאובטח מביומטרי, המשמעות היא שלעד נצטרך לעשות שימוש גם במנגנונים לא מספיק מאובטחים במקביל לביומטרי. אגב, ההערכות מדברות על סדר גודל של חמישה עד עשרה אחוזים שלא יעברו ביומטרי.

 

הכשל הרביעי של מנגנון ביומטרי הוא הקשר בין נוחות תפעולית לאבטחה. זהו קשר שלילי - ככל שהמערכת יותר מאובטחת יהיו בה יותר מקרים של הכשלת גורמים מורשים. ככל שהיא יותר נוחה לשימוש יהיו בה יותר מקרים של הכנסת גורמים לא מורשים. פועל יוצא הוא שנוחות המשתמש מתנגשת בצורה די ישירה עם רמת האבטחה, מה שלא קיים במנגנונים אחרים.

 

זה בקצרה על ביומטרי. ועדיין במקרים מסוימים אני בהחלט ממליץ לעשות שימוש במנגנונים ביומטריים. הכל בהתאם לניתוח הסיכונים ולצרכים הארגוניים.


צנזורה היא אבטחה של כישלון. כאשר חברות או ארגונים מפעילים צנזורה פירושו של דבר שמנגנוני האבטחה שהיו אמורים לפעול נכשלו. במובן זה צנזורה היא דבר חיובי - היא מהווה את מנגנון האבטחה האחרון לפני כשלון מלא. לעתים, לעתים רבות מדי, הצנזורה משמשת כמנגנון האבטחה הראשי ובמקרה זה מדובר בכשלון. כותבת שושנה פורבס על כך שהבעיה האמיתית של פורנו מגיעה דרך ספאם ותוכנות פרזיטיות. היא צודקת. הבעיה אינה גלישה רצונית לאתרי פורנו - אלא גלישה לא רצונית. גלישה לא רצונית היא תולדה של מחשבים אישיים לא מאובטחים וגם קניית שירותי סינון תוכן מספק האינטרנט (כפי שהציעו חברי הבלוגוספירה) לא תפתור אותם. במקום יום לאינטרנט בטוח, בו משרד החינוך מפרסם את חברת מייקרוסופט וחבורה של אנשים עושים כלום חד פעמי לעידוד הפחד מהאינטרנט, צריך לספק כלי אבטחה בעלות מגוחכת לתלמידים וללמד תלמידים בסדנאות (לא הרצאה חד פעמית) כיצד להגן על המחשב האישי. באותה הזדמנות אפשר גם ללמד הורים שהאינטרנט הוא לא מקום מפחיד, אלא כמו כל מקום ציבורי אחר - בעל הפוטנציאל החיובי והשלילי.

 

כמובן שבכל מה שקשור לגלישה רצונית לאתרי פורנו פתרון מעין זה לא יעבוד. במקרה זה השאלה שצריכה להישאל היא כיצד הגענו למצב שילדינו רוצים לגלוש לאתרי פורנו כל היום. ייתכן וצנזורה היא אכן הפתרון הראוי, אני לא יודע. אבל גם אם כן, קודם לכן צריך למצות את הפתרונות המונחים על דרך המלך - חינוך. הבעיה היא שכולם מפחדים מהאינטרנט. המורים, ההורים, המחוקק. כולם כל כך פוחדים והאינטרנט במקרה זה משמש כשעיר לעזאזל איכותי - עליו אפשר להטיל את כל הכשלים. מדוע הנוער שותה אלכוהול? אינטרנט. מדוע לא קוראים ספרים? אינטרנט. מדוע יש אלימות? אינטרנט. זה יותר קל מלהגיד על כל אחת מהשאלות - כי אני נכשל בתפקידי כהורה, כמורה, כמחנך.

 

חוק חסימת האתרים הוא חוק ראוי. במובן זה שהוא מיועד להתמודד עם בעיה אמיתית - חשיפה של קטינים לתכנים לא ראויים. על מנת לפתור את היבלית מציע המחוקק לכרות את שתי הרגליים, עם אופציה לעריפת ראש וכמו שאמרו חז"ל, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

 

אני מעריך שהחוק לא יעבור וגם אם כן הוא לא ימומש (מסיבות טכניות). אך זו לא צריכה להיות סיבה למסיבה. כיוון שהבעיות שהחוק מנסה להתמודד עמן יישארו גם אחרי שהחוק ילך.

נכתב על ידי , 5/6/2007 14:45   בקטגוריות אבטחת מידע כללי, הזדהות, כרטיסים חכמים, הצפנות ושמונצס, בטחון לאומי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

גיל: 49




65,157
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעומר טרן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עומר טרן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)