סיפור פשוט

בימי נערותי, כשהייתי ממש צעירה, הייתי לא מודעת לעצמי.

לא הפריע לי כל עניין המשקל והמראה החיצוני.

הייתי מתחילה את הבוקר בטוסט עצבני, וממשיכה ככה את כל היום.

לא חשבתי שאני שמנה, הייתי מלאה וזה לא הפריע לי בכלל.

יום אחד, בעודי בכיתה ט', ביקרתי אצל בנות דודתיי וראיתי משקל.

אמרתי לעצמי "איזה דבר נחמד, ננסה..."

עליתי, וגיליתי שאני שוקלת 63.

האמת, שזה לא אמר לי הרבה....

אבל מהמבטים של בנות דודותיי הבנתי שזה יותר מדי ושהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים.

החלטתי שאני רוצה להגיע למשקל 47.

למה דווקא 47? לא יודעת, אבל זה מה שרציתי.

אז וויתרתי על הטוסט בבוקר, והקפדתי לא לנשנש בין הארוחות.

תוך פחות משנה, הצלחתי להשיל ממשקלי כמעט 10 ק"ג.

47 זה לא היה, אבל הרגשתי מספיק טוב עם עצמי...

ביום שישי, עליתי למשקל ולהפתעתי גיליתי... שאני 47!

אחרי שנים, כשזה כבר לא משנה לי.

ואחרי הכל, האם אני באמת מרוצה מהמשקל שלי?

לא!

וכנראה שלעולם לא אהיה מרוצה....