סיפור פשוט

הקטע לקוח מהספר (המקסים!) של מאיר עוזיאל "מעומק השלולית"

לסיכום הפוסטים האחרונים...

היא חזרה מן השלולית, ונראתה כמו מי שבאה מאסון.

"מה קרה?", שאלו אותה נערותיה, "לא היה צפרדע?".

"היה", אמרה הנסיכה.

"והוא לא הפך לנסיך?".

"הפך", אמרה הנסיכה.

"והוא לא התנהג יפה?".

"כן, התנהג יפה מאוד".

"אז מה הבעיה?".

"הוא טוב מדי", אמרה הנסיכה.

"אה", אמרו נערותיה, וכולן שקעו באווירת נכאים מול אותה חידה שאין לה הסבר: נסיכות לא יכולות לסבול את מי שהוא טוב מדי.

הן יודעות שזה לא בסדר. הן יודעות שהן צריכות להילחם בזה, אבל אין הן יכולות.

והדבר הנורא הוא, שגם הנסיכים הטובים יודעים את זה.

גם הם רוצים, למען האהבה, למען הנסיכה, לא להרוס הכל בזה שהם טובים מדי.

אבל גם הם, מכושפים אולי בכישוף חזק יותר מכישוף הצפירדוע, לא מסוגלים שלא להיות טובים איתה, עם הנסיכה. מדי.

מזל שאני לא נסיכה.

אני כן רוצה מישהו טוב, מדי.

(אני יודעת שלקח לי זמן להבין, אבל הבנתי)

התייאשתי מניסיונתיי לכתוב פוסט אחד שבאמת רציתי לכתוב.

אולי כשאתבגר יותר.

כשאהיה שלמה עם עצמי יותר, אולי אז אצליח לומר תודה וסליחה.

אז שוב, הפוסט הרציני נדחה. במודע.

והפעם לזמן בלתי מוגבל.

במקומו אסתפק בקטע הנ"ל ואקווה שהצלחתי להגיד מה שניסיתי...