שאיפות.

בעוד כשבוע וחצי אסיים את ההכנה לקצונה ואכנס לבה"ד 1. המקום האגדי שכולם מדברים עליו.

אני חוששת. אני חוששת שלא אצליח לעבור את מבחני הכניסה. אני חוששת שלא אעמוד בציפיות.

קורס קצינים, הטופ של הטופ, השאיפה של כל חייל מצטיין, העתיד של בטחון המדינה.

מוזר שנותנים למישהי שהיא אפילו עוד לא בת 19 להיות קצינה. קצין זה לא אמור להיות איזה מישהו עם המון ניסיון? עם התמקצעות צבאית?

רק לפני 8 חודשים התגייסתי וכבר אני הולכת לפקד על עשרות חיילים? עם דרגות על הכתפיים?

כמה אחריות זה להיות קצין? למה אני רוצה להיות קצינה?

אני מלאה במטען גדול של ערכים שאני רוצה לייצג אותם ולהנחיל אותם לאחרים.

באישיות שלי אני אוהבת שאחרים תחת חסותי, שאני דואגת להם, מקשיבה להם, מאתגרת אותם.

אני גאה להיות בצבא, ולדעת את תורת הלחימה, את הידע המקצועי.

אני גאה להיות חלק מחיל השלישות, החיל היחיד שדואג לפרט. הצבא מורכב מהרבה חיילים שכל אחד הוא עולם ומלואו.

חייל טוב בסופו של דבר, הוא חייל שטוב לו. איך יהיה לו טוב? אני כבר אדאג לזה.

אני חושבת שאני מוכנה להיות קצינה, לקחת אחריות, להיות מפקדת, מנהיגה, דוגמא אישית וייצוגית.

אני מקווה שבעוד כמה שנים אסתכל אחורה ואהיה גאה בעצמי על הצעד הזה.

בעוד שבוע וחצי אני נכנסת לבה"ד 1. אסגור עשרים ואחדים. אהיה מרוחקת מהמשפחה, מהחברים, מהחבר. סוג של חוסר אונים.

מקווה לעבור את מבחני הכניסה.

מחכה כבר לעתיד.

עריכה:

12.5.12 - קצינה כבר יותר מארבעה חודשים וזה נפלא, ממליצה בחום.