אז כן...זה נגמר

אחרי חודש וקצת.

זה כנראה פשוט לא הלך.

 אני לא נתתי מספיק מעצמי בשביל הקשר הזה וזה הרס הרבה דברים.

אני לא הצלחתי להיפתח אליו בחודש הזה כמו שהוא רצה שיקרה,

כמו שהוא ציפה ממני ועם כמה שהשתדלתי הוא לא ראה את זה

וזה פשוט התפוצץ אחרי שלא דיברנו שלושה ימים

והוא "בדק" אותי כדי לראות עד כמה זה אכפת לי.

 לפי מה שהוא אומר הוא ראה ממני רק חוסר אכפתיות,

במקום מסוים אני יכולה להבין את זה כי לא הראתי לו יותר מדי שכן אכפת לי,

לא להתקשר אליו כמה ימים מהצד שלו זה באמת נראה שלא אכפת לי,

הוא פשוט לא מבין שזה לא ככה, שזה מוזר לי

הוא טוען שאני כבר בת 18 ואני צריכה לדעת מה זה להיות בקשר עם מישהו

אז אמרתי לו שאני באמת לא יודעת מה זה כי לא הייתי עדיין בקשר כזה

שאני לומדת בקשר עצמו.

הוא טוען שיש לי הרבה ללמוד, הוא משווה אותי לאקסיות שלו

ואמרתי לו שהוא לא יכול לעשות את זה כי כל אחד שונה וכל אחד מתנהג אחרת.

ואז זה המשיך שהוא נותן לי הכל והוא כבר לא מכיר את עצמו ככה כי הוא לא כזה,

שהוא משקיע ומוכן להמשיך להשקיע כמה שצריך אבל שאני צריכה לתת לו גם.

שאני משגעת אותו, שהוא מרים ידיים כי הוא התייאש לגמרי ולא משנה מה אני אחליט מפה

הוא ילך אחריי כי הוא לא יודע מה לעשות איתי כבר.

ובזמן הזה אני רק שתקתי והסכמתי איתו, כי כל הדברים האלה נכונים וזה לא משנה

אם אני אגיד לו שלא כי שנינו יודעים שכן, שאני אשמה במצב הזה.

הוא אמר לי שגם הוא אשם,

אשם בזה שהוא נכנס לזה למרות שאמרתי לו שאני בנאדם שמההתחלה

פשוט מעדיף לומר "לא" כדי לא להיפגע, כדי להגן על עצמו.

השיחה הסתיימה בזה שהוא אמר לי שהפעם הוא לא מקבל "לא יודעת מה קורה מפה" כתשובה,

שאני אגיע להחלטה ואדבר איתו.

אחרי כמה שעות הוא התקשר ושאל מה קורה,

והחלטתי לומר לו כל מה שאני חושבת ומרגישה.

אמרתי לו שהוא לא יכול להעמיד אותי למבחנים בקשר הזה,

שאני יודעת שלא נתתי מעצמי מספיק,

אמרתי לו שוב שקשה לי להיפתח לאנשים ושהוא לא יכול לצפות ממני לאהוב אותו אחרי חודש.

שאני באמת משתדלת וחבל שהוא לא רואה את זה.

ואז הוא שאל אותי לאן זה הולך מפה, אז אמרתי לו שאני חושבת שכרגע הוא מחפש

משהו אחר והוא התעצבן עלי שאני לא יכולה לדעת מה הוא מחפש,

ואז אמרתי לו שאולי זה פשוט לא הולך אם אחרי חודש הגענו למצב כזה.

ואז הוא אמר לי שאפשר לשנות את זה, שזה רק עניין של רצון.

אז אמרתי לו שאחרי השיחה האחרונה אני כבר לא יודעת אם אני רוצה את זה...

שאני מכבדת את הדעה שלו ומקבלת את הדרך שבה הוא רואה את הדברים

אבל הוא יכל לומר לי אותם בדרך קצת שונה.

והוא אמר שזאת הייתה הדרך הכי יפה לומר את זה,

ושלא היה פה שום קטע של תקיפות ושהוא כבר לא יודע איך לומר לי דברים

כדי לגרום לי להרגיש טוב.

הוא שאל אותי אם אני מוכנה לשנות את זה.

אמרתי לו שאני מוכנה...אבל לא יודעת אם אני רוצה.

והוא אמר לי ששוב הגעתי למצב שאני מרימה ידיים ואומרת "לא" בלי לנסות יותר מדי,

שיותר קל לי לברוח ושממש חבל לו שאני זורקת את זה אחרי חודש,

שזה מראה לו עד כמה אכפת לי ממנו.

ואז הוא אמר לי שזאת החלטה רק שלי, כי הוא לא רוצה לגמור את זה,

שהיה לו כיף איתי ושהוא מצטער שזה ככה.

ואז הוא אמר שנדבר כבר ושיהיה לי לילה טוב- ושתקתי.

ואז הוא אמר שהוא באמת לא מבין אותי,

כי מצד אחד הגעתי להחלטה לעצור את זה ומצד שני שהוא בא לסיים את זה

אני שותקת כאילו שאני לא רוצה שזה יסתיים.

אמרתי לו שאני כבר לא יודעת מה לעשות

ואז הוא אמר לי שוב כמה כיף היה לו איתי וכמה חבל לו שאני זורקת את זה בשלב הזה.

ובעיקרון ככה השיחה הסתיימה.

יצאתי ממנה עם הרגשה ממש מוזרה, מצד אחד הגעתי למסקנה שאולי זה באמת לא הולך,

שאולי זה היה הדבר הנכון לעשות כדי להפסיק לפגוע בו.

ומצד שני זאת פעם ראשונה שהלכתי על זה ככה ובאמת לא נתתי מעצמי מספיק.

ואני בנאדם שכן נותן לאנשים שסביבו להרגיש שאכפת לי מהם.

שאולי אני זורקת ככה משהו שכן היה מצליח בסוף, שזה רק עניין של לעבוד על זה

עם עצמי.

הוא בנאדם שיודע לקרוא אותי כמו כלום וזה דבר שממש קשה לעשות.

בנאדם ששינה אותי כ"כ הרבה במהלך החודש הזה.

אז אני לא יודעת אם זאת הייתה ההחלטה הנכונה ביותר ואולי אני אבין שזאת הייתה טעות.

I don´t know how or where to start"
Here we´re standing again
And I see now from where we are
"That our road has come to an end