החיים זה כאן?!

דברים שאני כבר לא עושה:

- רואה m.t.v

- בוחרת בגדים באתר של gap ושולחת את אבא עם רשימה (עכשיו זה אברקרומבי אנד פיטצ').

- קוראת ספרים עד הסוף (נראה לי שהסמים אשמים בזה, למרות שאני בגמילה ועדיין הפסקתי אתמול את "עדן" באמצע, טוב זה היה קשקוש לא ספר).

- מתקשרת לאנשים שלא ממש מתחשק לי לדבר איתם אבל צריך.

- ישנה בצהריים.

- תוהה .

- חושבת עליך.

פשוש שלח לי הודעה "פשושה את כועסת?" ,שלחתי לו שאני לא יכולה לכעוס על הפשוש שלי יותר מידי , אני אוהבת אותו.

אני נורא גאה בעצמי שאמרתי לו שאני אוהבת אותו, אפילו שזה היה בהודעה, זה הרבה בשבילי.

אולי כדאי שאני אבהיר את עצמי, אחרי כמה פוסטים לא ברורים שנגמרו בשאלות, אני מרגישה שמגיע לקהל קוראי הרחב כנהר האמזונס, להבין מה מאחורי המילים.

אז, פשוש הוא עלם חמודות בן 16 מלפני חמישה ימים, מדריך של כיתה ז'.

זה מספיק.

אמממ...הייתי במכללת אורנים שבוע שעבר. אני קצת בהכחשה של כל העיניין, אבל נ-ראה לי שאני ארשם לשם.

אני לא יודעת אם זה מה שהחלטתי אבל אני יודעת שביטלתי את ההרשמה לפסיכומטרי שהייתי צריכה לבית ברל.

(ושבמקרה אני לא צריכה לאורנים).

אה,טוב,פרוט, לקחתי את האישה והילד (נלסון שמאלץ שמו בישראל) ונסענו צפונה, לארץ רחוקה רחוקה שם חיים אנשים מגלקסיה אחרת שמספר הטלפון שלהם מתחיל ב-04, ובצורה סמלית ביותר כשישבנו במשרד של איזו אושיה במכללה ,ככה פתאום יצאה לה קשת מושלמת מחוץ לחלון.

ואני לא בחורה של אמונות טפלות וסמליות.

לא יודעת.

אני ואח'שלה נסענו לחרמון אתמול,אני חייבת לציין (בהתנשאות קמעה) שאפשר לומר שהיינו בטופ פייב פרסנט של הגולשים באתר,

ואני- בחורה על סנובורד- בכלל הייתי אטרקציה.

חבל שרוב הזמן חשבו שאני בחור.

בכל מקרה זה היה ליטוף נחמד לאגו.

שני דברים:

- בלי טעויות ,הבחור באדום זה אח'שלה.

- כל העיניין הזה עם החרמון הוא בתכלס רק בשביל פיתה עם לבנה בסוף.

עוד כמה רגליים לאוסף.

וקצת שקיעה נעימה מעל כביש 6.

 לילה טוב.