החיים זה כאן?!

לא יודעת.

ישבתי עם אישתי במינרווה, פאב לסביות בכל יום אחר בשבוע ,אבל אז הייתה חגיגה מיוחדת והיה בהחלט מעורב,לשעה בערך...

שתיתי ועישנתי והמוח נזל לי קצת על הכיסא וכל השאר על הריצפה, אז הלכנו לאכול קצת לפני שאני נוהגת הביתה, למות על הכביש זה לא בשבילי.

סתם.

אח"כ הייתי עם ליבייה באיזה פאב ושוב שתיתי ועישנתי והתחילו איתנו הכי יצורים מוזרים, ולא יכולתי להסתכל לשום מקום כי כל פעם שרק הסתכלתי לכיוון של זכר זה מייד התפרש כהזמנה.

אתם מטומטמים.

ואז חזרתי הביתה, והתיישב על דיכאון קל, לא ידעתי איך לשחרר אותו, בדר"כ אורגזמה מסדרת אותי ,אבל אין לי על מי לפנטז!

התברר לי בכלל שרוב רובן של בנות מיני (מהסקר הממצה שערכתי) לא זקוקות לדמות גברית בפנטזיה שלהן.

הן פשוט עושות ביד.

ככה.

אה, ועוד משהו קטן, אחרי שאבא סיים לקצץ לי את הגינה הוא קינח בכיסוח הכבל של האינטרנט, אז גם הייתי בודדה ליומיים, לא יאומן, אפילו התחלתי לראות טלויזיה במקום.

מזעזע.

מה עוד,

יחסים שהתפרקו מסביבי, ריבים מיותרים עם אהובים, חניכים שהתלוננו, מדריכים שלא מתפקדים, יום השואה ,והגשם-

הגשם!

גשמי זעם, כמו שחזרו והדגישו ברדיו, מה הקטע? ברור שזעם, אני יודעת שאני עשיתי כמה דברים שהרגיזו את היושב במרומים, אז למה שלא יוריד עלינו גשמי זעם?! אם אני הייתי כבודו כבר מזמן היה כאן חושך על פני תהום.

אוף.

די.

ביי