החיים זה כאן?!

סעמק.

נראה לי שאני בלחץ.

צריכה להעביר שעור מחר בכיתה, יודעת ספץ מה אני רוצה להגיד, יודעת שיהיה מוצלח, הכנתי שפע של תגובות לכל התקלה ועדיין.

עדיין ערה בשלוש לפנות בוקר.

הורדתי מלא שירי יום הזכרון למחשב, הכי טובים ביום הכי עצוב. חווה אלברשטיין בסט.

ועדיין ערנית לחלוטין.

כאילו מעצמי אני דורשת את הבלתי אפשרי, מתוך ידיעה מלאה!

יום ארוך מחר, גם מחרתיים, גם שבת וגם ראשון וגם שני ואפילו שלישי.

ברביעי הארץ תשקוט ואני בהתאמה אפרוש מהחיים האלה לכמה שעות, אכבה את הטלפון, אלך לים ואעשן את עצמי למוות.

רציתי להתרגש אבל לא ככה.

חווה הזאת באמת בסדר. גם נתן יונתן ויהודה עמיחי.

שקדי חוזר מחר, אחרי הרבה זמן בחו"ל.

שניי קייצים אחורה, טרום שחרורו מהצבא, לקחנו אותו אני וליבייה לים, נתנו לו לעשן את השאכטה הראשונה שלו.

בטח היה מצחיק.

אני כבר לא זוכרת.

והנה הוא שוב כאן.

מה השתנה אצלי? ארך לי השיער, הוספתי כמה קישקושים לבית, החלפתי צבע לאוטו.

עדיין פה, בצריף, במושב, בעבודה.

עדיין פה.

עדיין.

נוספה לי עוד שנה לגיל. גם לשקדי.

יש לי ילד :)

קצת טיפש, אבל כולו שלי.

טוב, ננסה ללכת לישון שוב. אולי הפעם זה יעבוד.

לילה טוב בלוג שלי