החיים זה כאן?!

"ואחרי מחשבות מעמיקות אחר חיפוש משמעות החלטתי שאם כבר זרם אז אני אהיה המחוללת".

ואם מישהו יהי המחולל ,יקירתי, זו באמת את.

איך תכיני בכוחות עצמך ג'ינס ווינטג':

קודם כל ,כלל חובה, עליך ללבוש את אותו המכנס לפחות חמש שנים.

תחילה הכניסי בג'ינס איזו תוספת מייחדת.

בשלב הבא, לפחות אחרי 267 כביסות, כשתרגישי שהבד מוכן להיות קלאסיקה, השתפדי בנונשלט על איזו פינת שולחן, עדיף זכוכית, לאחר מכן תני לזמן לעשות את שלו.

ועכשיו נעבור לשיפשופים תחתונים.

בכדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר עליך ללבוש את המכנס הפוך כך ישתפשף הבד כשתגרדי את הריצפה.

כן זה מסובך ,לא נוח ונראה כמו שני הכושים הקטנים שעשו היפ הופ עם באגיס הפוכים אי שם בשנות ה-90, (איך קראו להם? איך קראו להם?!), אבל בשביל יופי צריך לסבול.

כשיווצר שפשוף קל ,חיזרי ללבוש את המכנס בצורתו המוכרת ושוב, תני לטבע לעשות את שלו.

יש לציין ששלוליות מזרזות תהליכים ,ואם החלטת לחדש עצמך בחורף, דעי שהתהליך יהיה מהיר משתצפי.

היי ערנית על מנת שלא תלכי רחוק מידיי ופשוט תראי כמו סמרטוט שאין לו כסף לג'ינס חדש.

השפשוף האחורי יווצר בזמנו שלו, אל לנו ללחוץ על הבד, הוא מכיר את עצמו הכי טוב ויודע בדיוק מתי לעשות את הצעד אל עבר העתיד האלמותי שאת בונה לו.

 ולקינוח, העלי כמה קילוגרמים כך ישתפשף הג'נס בפנים ירכייך כשתצעדי 60 ק"מ במחנות קיץ במשך חמש שנים. כן בשלב זה ראוי לציין, שאם תיהי רכזת נוער פעילה תזכי לשיפשופים האותנטיים ביותר, ובכבוד!

לאחר היווצרות השפשוף הראשוני השגיחי שהקרע לא יעבור את גבול הטעם הטוב והחברה תראה בך פרוצה בכל פעם שתפתחי את רגלייך.

אם הבוקסר שאת לובשת מתחת (באמשלך שימי תחתונים) יבצבץ מן החור ייתכן ובסיטואציות מסויימות תאלצי להתמודד עם ביקורת. לא בונה.

היי חזקה, או שבאמת תחזרי למגזרך ושימי תחתונים.

זהו.

רוצים לדעת איך להצטרף לשורות המגניבים, או סתם להתחיל עם בעלת הג'ינס המא-מם ,שמה מ' והיא מופיעה בדפי זהב תחת 'פרח השכונות'.

אשתי: תודה שנתת לי לנצח בטאקי. אני מבטיחה להפסיק לרדות בך ממש בקרוב. ממש ממש.

אל פחד אהובה אני מבטיחה לא להרפות.

היום לרגע התערער בטחוני וכל משנתי החינוכית (הקצרה ביותר) נראתה שגויה, יכול להיות ששנה וחצי עברה עליי כאן במושב ולא כל מה שחשבתי לנכון, באמת כך היה.

והמחשבה מתפצלת, אחת נוסעת בעורק מלא דם צלול אל עבר המוח, נושאת איתה את האגו מאניק בצדקתו אל מול העולם.

השניה, בוריד חלוש, מתפסת בגרון ומתיישבת ממש מעל אוזן ימין. נעצרת. חניית ביניים. שואלת אולי, והאם ייתכן, ומה זה אומר.

שתיהן יתמזגו בסופו של דבר אי שם באלמוגי מוחי ואני אקח איתי הלאה מה שאקח.

אשתדל לזכור את שתיכן ולמצא לכל אחת את המקום שלה.

אשתדל.

נלסון מבקש בלוג משלו. התפשרנו על פינה. אם למישהו יש רעיון לשם נשמח לשמוע.

(ולא, 'הפינה של נלסון' זה לא מספיק טוב. תתאמצו).

סיימתי.

תורך בונבון.

"היי פאקרס, כאן נלסון מקליד לכם את הלילה, אמא אומרת שמעכשיו כל פעם שארצה לפרוק אני מוזמן לפה, אפילו גילתה לי מה השם משתמש וסיסמא כדי שאוכל לכתוב כשאני רוצה, ולא רק כשהיא במוזה. אמא שלי בסדר. טוב, זה אחרי שעשינו סשן משותף אצל הפסיכו כלבים שלי, הוא התעקש ולאמא לא היה איכפת, היא אפילו אמרה שתשמח. אמא שלי חכמה. טוב אז אצלו הרגשתי יותר קל לדבר עם אמא, כאילו אצלו היא נזכרה בפסיכו שלה והשתדלה מאוד להקשיב . ואני, אין לי הרבה טענות, פשוט אני צריך קצת עזרה בלהתמודד עם החיים האלה ואמא, אמא ,צריכה לדעת מה עובר עליי, אני מרגיש שזה תיקון בשבילה, מה שהיא לא קיבלה היא מנסה לתת.

וואו ,פאקרס, אני על הגל, תשמעו התחלתי לקרא קצת ספרי פסיכו שיש לאמא ואני חושב שאני ממש טוב בזה, אולי כשקריירת הדוגמנות תדעך אלך ללמוד משהו פסיכו כזה, זה גם טוב לומר בתחרויות שאני בעל שאיפות, זה מוסיף נקודות אצל השופטים האומואים האלה, נושכי כריות שלא מבינים מה הוא יופי.

וואו התשתי תצמי, באו נדבר ברבדים פשוטים אני לא בטוח שכולכם כאלה מביניי עיניין, קראתי קצת אצלכם ,ותשמעו, לא התרשמתי לטובה. בקיצור- אתם משעממים (אמא צועקת עליי שאם אני לא אהיה נחמד לא תקראו אצלי יותר) ואני- אני נלסון! מה יותר מעניין ממני?!

למשל היום, במסגרת הרוחניות שאני מגלה בעצמי, אמא לקחה אותי לספוג קצת זהות יהודית באיזה פארק רוחני, וואלה אמרתי ננסה, אולי כל החיפוש העצמי הזה יעשה אותי כלב שלם יותר, עם תחושת שייכות לאנשהו.

אז נסענו עם החניכים הדפוקים שלה שחושבים שאני כל הזמן משחק איתם, דפקים כאלה.

ובכניסה בכלל לא הרשו לי לחצות את הסף, אמא של כולם בתחת שלי מסובב מסובב, אפליה אני צועק והעולם שותק.

אז אמא ודוד פשוש נשארו איתי בחוץ, וספגנו קצת רוחניות משל עצמנו.

כשהתחלנו להשתעמם מכל הפארסה הזו, דוד פשוש, שאותו אמא נורא אוהבת לא יודע למה, ניסה לעשות לי קוצים, ואני כולי משתדל לזרום איתו ,אבל אחשלה שחרר לנלסון לא מתאים המראה המלוכלך, אני הולך על הנישה שהברק הטבעי שלי, הוא שיימשוך את הקוזינות לנלסון, כן, כן, קם טו פפה נלסון,ביצ'ס.

 (נכון רואים שאני לא מרוצה?)

טוב אמא ממש לא הייתה איתי על הגל ואפילו שיתפה פעולה ,זונה, וכל הזמן "תחייך מותק" ו"תהיה יפה למצלמה", זונה! זה יעלה לך בעוד חצי שנה של טיפולים.

טוב אח"כ דוד פשוש נתן לי דובונים וביסלי גריל (אני אישית כלבלב של מתוקים) ואוריאו אז בסופו של יום אולי הוא כן קצת מבין אותי.

הלאה, אני עייף ויש לי קקי, וגם כל האוכל הזה עייף אותי אז יצאתי להליכה קצת להוריד את הכבדות, טוב זה קצת מביך אבל אני אוסיף שגם הייתי חייב לשחרר כמה נפיחות והן קצת מסריחות ואני לא רוצה שיצא לי שם של פלצן ,אז אני יוצא לסיבוב, פורק תצמי, משפריץ איזה מטהר סביבי וחוזר קליל ומריח כמו אחו ביום של גשם.

אקיצר חזרתי ועיניי השקד עם ניצוץ ערמונים שלי חשכו! ואמא ופשוש הלכו לישון באוטו! בלעדיי!

השתנקתי, ממש החזקתי את הדמעות חזק חזק בפנים.

חשתי נבגד, איך היא עושה לי את זה? איך היא הולכת לישון עם זכר אחר?!

כשסיימתי לחוש נבגד שוב חשתי באותה עייפות רבה, כל הרגשות האלה שאני מעלה מתישים אותי, אז עשיתי לאמא דווקא והלכתי לישון עם דוד פשוש.

שתקנא הפרוצה.

תודו שאין כמוני זבלים.

אני מתחיל להנות מכל הקטע הזה, פאק, אני גדול! אני כוכב! תודו שאין כמוני הגעתי לפוני!

אוף.

אני מרגיש מרוקן, ככה זה אחרי שפורקים?

אני אתייעץ עם הפסיכו בפגישה הבאה.

לכו לישון סתומים ,אין לכם משהו טוב יותר לעשות מלקרא על חייו של כלב תערובת מאיזה כפר נידח במדינה קטנה ודפוקה באמצע המדבר...

אני רק רוצה לכבוש אותך.

הצלחה היא כמו סם ממכר,

תמיד אחזור בשביל עוד מנה,

לא משנה מי יעמוד בדרכי.

ואני יקירתי, מכורה.