לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים זה כאן?!



כינוי:  נמשפר

בת: 42

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2006

ending song


 

 

 

אני רוצה להפסיק לט.ב את ההדרכה. מה זה אומר? שהבחורה בת השש עשרה משבוע הבא לא מדריכה יותר את כיתה ד' והשותפה שלה תמשיך לבד עד סוף השנה.

ככה? ככה.

ומה הבעיה?

 

אז נתחיל בזה שאמא שלה לא אוהבת אותי, לקחתי את הצוות בתחילת שנה לבנות רפסודה בחוף וזה אסור, וגם חניך קצת נשרף בגבה כי הגרעינר בנה איתם טיל. כן מה לעשות, פירומנים אצלנו. ואני אחראית. או לא אחראית, לא משנה ,היא ניסתה להעיף אותי ולא הצליחה וחושבת שזה אישי. וואלה. זה לא.

נדבך נוסף, אני מבטיחה זה יהיה קצר וגם תהיה פואנטה, האם מסוכסכת עם יו"ר ועדת נוער שזה כאילו הבוסים שלי (זה במושב כמו שר החינוך, נגיד, בערך, משו כזה אבל ממש בקטנה, לא משנה) כי יש מצב שהבת של היו"ר ניסתה לדרוס קצת את הט.ב המדוברת עם טרקטורון. זה נשמע רע, אני יודעת, זו טענה של משפחה אחת, השניה אומרת שלא היה ולא נברא, והעדה היחידה משחקת אותה הלן קלר.

טוב, זה ממשיך.

סבא של ט.ב  הוא חבר ועד חקלאי, משמע, החקלאים מאוגדים בועד אחד וההרחבות של המושב מאוגדות בועד קהילתי, והן צריכות לחיות בשיתוף ובהרמוניה (בתחת שלי ולסובב בבקשה).

 

אוי, למדתי ביטוי חדש מהחניכים, "מה את חשה את עצמך?", שזה כאילו ירידה, אנערף למה, תגידו את זה בערסית כאילו זה משפיל וזה יוצא טוב, מה אני אגיד זה מצטייר כאילו אני גרה בלוד. אני יודעת. זה לא.

 

סליחה. זו הייתה הערת ביניים ועכשיו נחזור לסיפור.

 

אז אמרנו שסבא שלה לא אוהב אותי. למה? אוקיי, הסיבה העיקרית. כי אבא שלי פיטר את הבן שלו מהצבא.

מממ.

אם אתם אנשי אקטואליה, היה תא"ל (חרב ועלה נו) בחיל האויר שעשה את הפקידה שלו, לא רק חש אותה, ממש עשה. וזה יצא, היא אמרה שהוא הטריד והייתה נזיפה ואבא שלי החליט לא לקדם את הבן של סבא של ט.ב שהוא דוד שלה שגם גר במושב וגם הבן שלו מדריך ואני מתה עליו ואני רוצה שהבת הגדולה שלו תחליף אותי בתפקיד-

 

איבדתם אותי. אני יודעת. מי שאיבד שיקפוץ פסקה קדימה, אני מבטיחה להחליף נושא עד אז.

 

אוקיי. הבנתם עד עכשיו?

מה עוד, לא יודעת

סיימתי בשתיים עשרה וחצי בלילה שיחה עם יו"ר הועד הקהילתי ב"לילה טוב מותק". כי תמיד טוב לגרום לגבר בן ארבעים להרגיש צעיר.

 

יצאתי פה רע ,נכון?

לא נורא.

הלאה. הבטחתי לסיים.

 

עייפתי.

שנלסון ימשיך.

 

 

 

הפינה של נלסי

 

 

 

 

היי מושמושים, בונבונים נושיקים פוקיקים, איכס טוב די, אני נגעל מעצמי, טוב אמרנו להיות נחמדים אז נהיה נחמדים, הפסיכו שאל אותי אם אני מרגיש שאני נחמד יותר לאנשים מאז שהתחלתי לפתור תתסבוכות שלי אצלו, אמרתי לו שכן אז הנה אני מיישם (ככה כותבים?) את זה פאקרס, שיט נפלט לי, טוב לפחות אני מודע לעצמי, סליחה.

 

אהם אהם.

מההתחלה.

 

טוב אז היה יום טוב היום מה אני אגיד לכם, אמא הייתה אמורה לנסוע לאורנים ופשוט הבריזה, אמרה לא מתאים לי דינמיקה קבוצתית על הבוקר וקבעה לעצה מסאג' במקום, אמרתי לה אחלה, אז בואי נעשה בוקר בים, אמרה 'סבבה נשויימלה' ,צ'מעו איך אני מוריד אותה מהכינוי הזה? זה איך נגיד את זה, מביך! כשאמא שלך צועקת 'נשוימלה נשוימלה איפה אתה' כשאני ככה בחוץ עם החבר'ה, וואלה לא מתאים, וואי אני קצת נסחף פה סליחה, פשוט אני באמת נהנה לדבר איתכם, לא יודע למה אני מרגיש שמישהו מקשיב לי, ואפילו התחלתי להתעניין בכם, וואלה רובכם דפוקים, לדודה מוקוס הזו חסר איזה בורג ודוד חרוטון נראה לי סוטה שחבל על הזמן אבל בכל זאת, יש פה כמה דברים יפים, ככה נחמד לי פה, וזה הרבה בשבילי להודות בזה אז תעריכו!

 

וואלה ,שנמשיך? נלסי דה מאן עוד צריך לדפוק איזו תנומת יופי  היום, גם לכם בתכלס לא יזיק.

שיט, זה בטח לא היה נחמד. סליחה. אני אשתדל יותר.

 

טוב אז אמרנו נעשה בראנצ' במרינה כמו שאנחנו אוהבים ואז נלך לים, אמא שאלה אם אפשר להזמין את דודה מוק, אמרתי פסה, אני בסה"כ מחבב את האישה הזו, אקיצר נסענו, ורגע רגע תנו לי לומר שאמא לימדה אותי להוסיף תמונות וזה ממש עושה את כל הסיפור, אני עליתי על זה אז קצת צילמתי היום וגם אמא ודודה מוק עזרו לי והנה הפוסט תמונות הראשון שלי מתחיל- טה טה טה טם:

 

 

אז נסענו לאשדוד סיטי, דה בסט סיטי בין גזה לתל אביב.

 

 

 

ואני נורא אוהב לנסוע לים.

 

 

 

ואמא ודודה מוקוס אכלו ואני בעיקר נבחתי כי היה לי משעמם בחלק הזה ואף אחד לא ממש התייחס אלי ולא היו הרבה ילדים להציק להם...

 

 

ורציתי קצת חום ואהבה אז-

קפצתי בין הסורגים ולא כל כך הגעתי לריצפה כי אני קטן (אמא מוסיפה 'וטיפש', סתמי זונה) ונוצר מצב מצער מאוד של התאבדות לא רצונית, באמת! פשוט...אה...אתם יודעים...סתם חארטות של ילד, שיעמם לי נו! טוב אקיצר, פה חלה תפנית בכלל לא מפתיעה

 

 

 

דודה מוק ,שמעכשיו היא הפייבוריט שלי, קפצה להציל אותי, ואמא ,מה אמא עשתה, התפוצצה מצחוק והתחילה לצלם ,'אוי זה יהיה פוסט מצויין', זונה, אליך אני לא אהיה נחמד יותר בחיים שתדעי. שנים של טיפול לא יספיקו כדי שהפצע יגליד.

 

טוב אחרי זה כבר ממש מיציתי את כל הארוחה ודרשתי שנלך כבר לים, אפילו איימתי בסצינה מול כולם, ואמא תמות מבושה, אני מכיר תפולניה, אז הלכנו.

 

וזה דווקא היה סבבה.

 

 

 

צ'יק צ'ק מצאתי חבר, והתחלנו לחפור מתחת לדודה מוק, זה כמו לונה פארק אצלה, מלא הפתעות

 

 

 

 

וכשזה שיעמם הלכנו לסתכל על איזה בר מזל עושה תחברה שלו בחוף, כשהם סיימו הלכתי לבדוק איזה אבטיח, טעמתי פעם ראשונה שבוע שעבר, אהבתי. אבל הוא ברח הזבל ,ואני לא יודע לשחות, אז מעבר לציפורניים שהמים האלה לא יגעו בי בבקשה.

 

 

    

 

טוב חזרתי לחפור קצת ולנוח מתחת לאמא...

 

 

 

 

ויש עוד מלא תמונות וכבר נמאס לי לכתוב אז די.

 

נסענו הביתה, בדרך עצרנו לתדלק וקצת התחצפתי למתדלק ומשם המשכנו למושב, כמובן בדרך קצת נבחתי על תמימים, מה לעשות זה אני, אחרי השנ"צ יצאתי לאסוף עצים לל"ג בעומר עם החבר'ה שלי מכיתה ה' ואמא הלכה לישיבות צוות המשעממות שלה, נפגשנו בערב אצל סבתא לנישנושים, ו-

אולי מתישהו אחר אני אמשיך.

פחח,עוד ראיתי את כל הסיפורי מספרים שרצים פה ו-וואלה, לא היו כאלה הברקות, אז חשבתי לעשות משלי, ממש, היום זה כבר לא יקרה.

 

פשוט תשארו באויר, כן תחכו עכשיו לפוסט הבא של נלסי, מה קרה, תימצצו לי כולם ולילה טוב.

 

שיט!

טוב על הזין חסר היכולת שלי ודודה מוק מוסיפה "פין פציל, נלסי, דחוף להם פין פציל איפשהו בפוסט והם ימותו עלייך" ,אז דחפתי, אני לא יודע מה זה אבל אני מקווה שזה כאב יא דפוקים ,יאללה כמה אפשר לנסות להתחבב עליכם, תמותו כבר אני מותש.

 

שלום!  

 

 

 

נכתב על ידי נמשפר , 10/5/2006 00:50   בקטגוריות חיי כלב  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,466
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמשפר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמשפר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)