המוח שלי מותש. באשמתי. כמויות לא הגיוניות של מחשבות ופרטים קטנים שצריך לזכור, דברים שאף אחד חוצממני לא יזכור.
כמו מה? כמו סמרטוט ושמן לסאג'ים (מי לא יודע מה זה סאג'?!) לנקות לפני שמניחים את הפיתות, כמו אלמניה (?!) לתקוע את הבזנטים ,כמו גפרורים לאש, ומה עם סכין חדה? וסיכות לשדכן ומים שיהיה לנו מה לשתות וכסף קטן שנוכל להחזיר עודף בדוכן ושקיות זבל שנשאיר אחרינו נקי וגם לדאוג לשני חבר'ה שיכוונו את המכוניות, בכל זאת אנחנו לא רוצים מקרה של טרקטור עם עגלה ברוורס וג'יפ יאפי מחוץ...
והמוח שלי? הוא רק רוצה מנוחה.
מבקש ממני ממש יפה ,'אם אפשר, בבקשה, אנא ממך,במטוטה,אולי אפשר שנה הבאה לא לעבוד? אולי?!'
ואפשר.
אז מה אני אגיד לו?
שצריך? שהוא צריך את זה?! שזה טוב לו? ממלא אותו? מעשיר? מה אני אגיד לו?!
סעעמק! שמישהו כבר יגיד לי מה לומר למוח שלי כשהוא מבקש קצת שקט?!
בבקשה שמישהו יגיד משהו.
חברה סיפרה שהסלולרי התקלקל לה ולחדש אין את ההודעות שהיא שמרה מאהובה משכבר הימים.
היא הרגישה הקלה, גם ככה הן היו יותר מידיי בשבילה.
צחקתי בפנים זה נשמע מוכר.
שימו לב - עקב חוסר ניקוד, מתרחשת פה למעלה דו משמעות (מוקדש באהבה לחניכי שמחר עושים מתכונת בלשון)
אני צריכה עזרה.
אני רוצה להכניס לויקיפדיה הגדרה ל'חשיבה פוסטית', בעצם מה שכולנו עושים בהמון סיטואציות, כשאנו מרגישים את העקצוץ, איך נכתב כאן פוסט בראש ועוד מעט נגיע הביתה ונקיא אותו למחשב.
נלסי מת.
האם גם הפינה של נלסון מתה?
ולקינוח-
שישי בערב אצל אחי הבכור.
פריק שואו.
תהנו.
(אשכנזים מוצלחים)
לילה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
