לא הייתם  לא טובים.

היו לכן טעויות, ומשלמים על טעויות.

ובגלל זה בגיל 21, אני בדיוק כמו שאני

ויש לי פצעים פתוחים, וקשה לי לדבר על זה

וזה לא משנה כמה שתנסי לרפא את זה,

זה כואב, וזה בחיים לא יתאחה.
אבל שלא תביני אותי לא נכון. אני מעריכה את זה כ"כ

לא רוצה שתרגישי רע על כל מה שאמרתי,
אבל זה רגשות שיוצאים אחרי המון זמן, שהבנתי שאני בסדר,
שהשלמתי עם עצמי ועם השנים האלו.
אני לא צריכה לחיות בשביל אף אחד, חוץ מבשביל עצמי
למרות שעוד לפעמים יש לי את הנטייה הזו
לחיות בשביל מישהו
לראות שאני לא מפריעה לו,
תמיד להיות שם לא משנה מה.
ותמיד להבין.
וגם כשאני לא מבינה, עדיין להבין - כי אין ברירה

לפעמים אני לא יודעת מי אני,
מרוב שתמיד רצו ממני להיות משהו מסוים
והאמנתי שאני המישהי הזו,
חשבתי והאמנתי שבשביל להתקבל לחברה, אני צריכה להיות כמו האדם השני
ככה זה אצלינו, לא? לא מקבלים אם אתה לא תואם את הציפיות
עד שמגיל 18 התחלתי לצבור חוויות לבד, עם עצמי
ולגלות את עצמי
אני עוד בתהליכים
יש דברים שהם חלק ממני, והם לא באמת יישכחו הם אולי רק יחליפו צורה -
מפצע פתוח לצלקת עמוקה