חייכו, הכל לטובה P: |
| 10/2011
כבר יומיים לא הצלחתי לחשוב על שוםדבר חוץ ממה יהיה ביום הקרוב הזה שאם וכאשר אני אראה אותך
ולא נהיה לבד, ונשחק את ההצגה של 'ידידים' מול כולם
ולי בפנים ישרוף, כי אני ארצה לחבק אותך כל הזמן
להשלים את חיבוקים של חודשיים
להשלים את הנוכחות שלך, וזה לא משנה שההתנהלות שלנו דפוקה,
בקשר שלנו, ובחיים
כל אחד באופן אחר
אבל אני מתגעגעת לבנאדם שבך, ולקול שלך, ולריח שלך, ולזיפים שלך
שאני לא מצליחה להזכר בהם
ולא משנה כמה זה דבר טוב כביכול, קשה לי להשלים עם זה
במהלך הקשר שלנו, ברגעים שהייתי בלעדייך והייתי מסתכלת על תמונה שלך יכולתי לדמיין את תווי הפנים שלך זזים
איך הבעת הפנים שלך תהיה בכל תגובה שלך אליי,
ועכשיו אני רק זוכרת ממה אתה מתעצבן.
מצד אחד, אני מנסה לשכוח אותך ויש לי את הדרכים שלי וחלקן מצליחות
אבל מפחידה אותי הפאקינג ריקנות הזו ששכחתי מה היא
ואני לא יכולה להרשות לעצמי להתעסק בלהכניס או להוציא אנשים מהלב שלי עכשיו,
אבל אני לא שולטת בזה.
אחרי התכנונים של התגובות שלי וההכנה הנפשית שלי, לא הכנתי את עצמי נפשית שאני לא אראה אותך בסוף
לא, לזה לא הכנתי את עצמי
איבדתי את עצמי
בנוסף לזה, שממש עכשיו אני מרגישה שאני מאבדת אותך
בכל חלקיקי הזכרון שהחזקתי בהם אחרי שנפרדנו, ובדובי שלי, ובבושם שקנית לי
ושום קסם לא עובד כבר
אני מרגישה פאטתית וחסרת אונים
ואני לא זוכרת איך מרגיש כבר החיבוק שלך,
אבל אני רק יודעת שאף אחד מאלו שאני מנסה עכשיו לא כמו שלך
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
