הייתי זורקת עכשיו הכל, וטסה מפה
לראות נופים שעוד לא ראיתי
נופים נדירים כאלו שרואים רק בגלויות (או באלבומי תמונות בפייסבוק. כי מי שולח היום גלויות?)
הייתי שמה זין על המסלול הזה, שכולם עושים
ולומדת מה שיעשה לי טוב, ולא רק מה ש"חשוב" ויעזור לי להתקבל לאיזה עבודה נחשבת
אני כבר חצי שנה בזה, ובא לי להצליח
אבל מה שעצוב שבא לי יותר מזה לסיים
כשרק שמעתי שהוא עזב לכמה חודשיים למזרח,
עזב את שלושת הילדים שלו ואשתו וטס לבדו
חשבתי שזה הדבר הכי לא נכון לעשות, איך אפשר?
אני בחיים לא הייתי עושה את זה
ובזמנו אני הייתי בחו"ל ועשיתי את אותו דבר בדיוק ברחתי
שמתי זין על כל מי שאמר שאני לא אצליח,
על כל מי שאמר שלא ביררתי מספיק, ואני לא יודעת לאיפה אני הולכת
על זה שאני לא אחזיק שם מעמד לבד
על כל מי שלא האמין בזה.
אז אני לא גאונה, ואני רחוק מלהיות כזו
ואני מתה להיות חרשנית, אבל אין לי את המשמעת העצמית הזו
וכלכך לא בא לי לאכזב.
אולי אני ככה כי אף פעם לא האמינו בי, אף פעם לא נתנו לי את האמונה של -
בכל מה שאני יעשה, אני אצליח
זה תמיד הייתה בשבילי עוד שורה מברכה ליומהולדת
אני דיי בשלב שאני מרגישה שאני לא אצליח בשומדבר,
כי מה שאני אוהבת הכניסו לי לראש שזה תחביב, ולא הרבה מצליחים - ולמה שאני אצליח בעצם
(שזה שיא הדפוק, תתנו לילדים שלכם להאמין בחלומות שלהם. תאירו להם את העיניים, אבל אל תגרמו להם להפסיק.
תגרמו להם להיות שאפתניים, לרצות לדעת, לא לרצות להיות אתם. לא לרצות שיהיה לכם טוב על חשבונם)
שיקרתי,
אני לא צריכה דחיפה קטנה. אני צריכה דחיפה גדולה
בסה"כ, בא לי לגור בקיבוץ או מושב
שיהיה לי בית ולא הכי יקר, עם גינה פרטית וערסל
שהעבודה שלי תהיה קשורה בלעזור לאנשים, ולהצליח בזה
סה"כ בא לי להיות מאושרת, מה
זה כ"כ מסובך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
