כל החיים אני בורחת,
טוב, אולי לא כל החיים, אבל בהחלט בשלוש ארבע שנים האחרונות.

כשהייתי יותר קטנה לא היה לי טוב בבית, אז רציתי לעבור לסבא וסבתא
מסיבות כאלו ואחרות, נשארתי בבית ודברים ישתפרו
אבל זה בסדר, כי איזה ילד לא מגיע לנקודה שבא לו למרוד ולעזוב הכל?

כשהתגייסתי לצבא רציתי בסיס סגור, כמה שיותר רחוק מהבית
רחוק מההורים
מקום שאני אוכל להיות "חופשיה".
שנה שירתתי במקום מדהים
לקראת הסוף, הדברים התחילו להשתנות וזה מה שגרם לי לעזוב
התחלתי לשנוא את כל החוקים החדשים, וכלכך שמחתי שאני עוזבת
רק שלא עזבתי לתקופה טובה יותר
הקורס מפקדות זכור לי כתקופה לא קלה: פרידה מבן זוג וסבתא שנפטרה יומיים אחרי.
בכלל, להיות מפקדת זה לא היה קל בשבילי, ולא הפסקתי לבכות
במקום לעמוד מול מה שאומרים לי, להסתכל בעיניים ולהיות איתנה
נאחזתי באחרים, והייתי שוב הצל של אחרים
ושוב- רק רציתי להשתחרר

הגיע היום. השתחררתי
בלי הפסקה, ישר הלכתי לעבוד. הייתה לי מטרה מאד ברורה- אני רוצה לעבוד, להרוויח כסף, לטוס לחו"ל, לעשות פסיכומטרי
אחרי 3-4 חודשיים, נכנסתי לדכאון
לא הייתי מסוגלת לראות את הנוף הזה יותר, לא יכולתי לסבול כאן שומדבר
(זה לא היה באמת פתאומי אגב, זה משהו שהתבשל אצלי כמה זמן..)

אז קמתי ונסעתי
ל4 וחצי חודשים מדהימים
שעבדתי בהם הכרתי אנשים ונהניתי
דיברתי בשפה אחרת, הלכתי למסיבות, בתי קפה, טיילתי, חייתי בבית פרטי.
(ונחשפתי להמון דברים וסוגי אנשים שלא נחשפתי להם קודם לכן)
בקיצור, חייתי את החלום האמריקאי
חזרתי, ומה שהחזיק אותי פה- לפחות במשך החצי שנה הראשונה זה היה בנאדם אחד,
שכל השבוע היה שווה לחכות כדי לראות אותו. האור שלי
עכשיו שאין לי אותו, ויש לי עוד שבועיים לפסיכומטרי אני רק חושבת איך בא לי לטוס שוב
או לפחות לעשות משהו שונה, לא כמו כולם

כשאני מספרת לאמא, כמה הכל יותר טוב שם:
האכות חיים שם יותר גבוהה, המשכורת יותר גבוהה, האוויר יותר נקי, הירוק יותר ירוק
ואיזה מגוון של אופציות יש שם.
אז היא אומרת לי דבר אחד- שצריך לדעת להסתדר בכל מקום שאתה נמצא בו ועל הצד הטוב ביותר
כי מקום אחר לא משנה את מי שאתה. 
אדם שמרכיב משקפיים אפורות, ירכיב אותן בכל מקום
גם הוא מליון קילומטר מכאן.

לא קשור, אבל האמונה שלי בעצמי משתנה המון,
זה תלוי באנשים שנמצאים מסביבי וכמה המעגל הקרוב אליי נותן לי אהבה.
שמתי לב לזה שאנשים מצפים לקבל ממני תחושות מסוימות ואני נותנת אותן בדרך שלי,
ולא איך שהם רוצים... וזה קצת עצוב, כי אין לזה באמת תועלת

אז נכון שאמרתי שאני לא ארשום פה, אבל ידוע שאני משנה את דעתי כל דקה וחצי

זה לא חוסר אופי, זה אינטרסנטיות - נעים מאד
מה עושה לי טוב