קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

אין לי משהו מיוחד לכתוב אבל הרגשתי צורך לעשות את זה. אולי זה בגלל שעייפתי מללמוד קצת לפסיכומטרי ואני מוצא תירוץ לעשות משהו אחר... אולי יותר מאוחר גם אסע לתל עזקה או רמת אבישור עם שני חברים לשבת על פק"ל קפה, בירה ואולי גם לשחק קצת בפריזבי.

אתמול בערב נסעתי להרצליה לחגוג יום הולדת לחבר במקום שקוראים לא "מורו" או משהו כזה אם מישהו מכם מכיר.. ליד המרינה שם. דברתי עם חבר אחר שלי לאחר שיצאנו משם על כך שאנחנו מרגישים זקנים ולא שייכים במקום כזה. שהכל בו צפוף ומגעיל. וואלה, לא בשבילי. אני מעדיף לשבת בפאב טוב עם מוזיקה טובה ולא מגעילה שאפשר לדבר שם על כוס בירה, וויסקי או משהו אחר, בלי שאנשים מתחככים בך כל שניה ואשכרה גם לקבל שירות. אם כבר לרקוד אז שיהיה באיזו מסיבה טובה ולא ככה... בכלל, אני לא מתחבר לכל ההווי התל אביבי הזה, אני חושב שאמרתי זאת בעבר אבל בכל פעם מחדש אני כאילו מוכיח את זה לעצמי שוב ושוב.

לאחר המוות של נטע ברנד ישבנו כולנו בשבעה בביתו והיינו עם חבר שלנו, אחיו. אנחנו החברים הטובים היינו אצלו כל יום מתי שרק יכולנו ובאיזהשהו מקום אם נתעלם מהסיטואציה זה היה ממש נחמד כי לא יצא לנו להיות ככה ביחד מימי התיכון. קשרים שהתרופפו עם השנים התחזקו שם. גם ראינו הרבה חבר'ה שלא ראינו כמה שנים טובות. בהלוויה זה היה בכלל מרגש כי באו באמת המון אנשים, כולל מורים. בשבעה באה מי שהיתה המחנכת שלי בכתה י' והיא סיפרה לנו איך כל פעם אחרי שהיינו גורמים לה לכעוס ולצעוק עלינו היא היתה יוצאת החוצה ופורצת בצחוק ובחדר מורים עושה חיקויים שלנו. נו, היינו כיתה מיוחדת.. אחח הימים של התיכון.

נראה שצרות באות בצרורות משום מה. שבוע לאחר המוות של נטע ברנד שמעתי בחדשות על כך שבן דוד של חבר טוב שלי שהוא גם חבר טוב של בני דודים שלי נהרג בתאונת דריסה בצפון ליד מחניים... זה פשוט עצוב.

בכל מקרה, היום האחרון של השבעה יצא על ל"ג בעומר אז לאחר העליה לקבר חזרנו לבית חברנו ועשינו מדורה קטנה ביחד איתו בחצר ביתם.. זה מושב שבו יש שטחים גדולים יחסית לבתים. לחלקכם זה יראה מוזר שמישהו עושה משהו כזה לאחר שבעה שהיא תקופה של אבל כביכול אבל לנו היה מאד חשוב להעביר את הזמן הזה בכמה שיותר שמחה ולהחזיר את החיים למסלולם התקין. אז כל הזמן רק צחקנו שם וזה היה כיף. לכן גם היה לנו חשוב לעשות את המדורה הזאת.. לקחנו רפסודות שהיו לו שם, קנינו ארגז בירות ויאללה מדורה. כמובן שאחת קטנה וסולידית בלי שיגועים. בשתים עשרה כבר כיבינו אותה כי לכולם היו דברים לעשות, לי היו מילואים למחרת. אגב מילואים, השבוע הזה היה הראשון זה הרבה זמן שלא הייתי בו בשירות. יום שני הבא אני שוב במילואים...

אז בקיצור דברנו על זה שאנחנו רוצים לנסוע לים כולנו ביחד. בעיקר כדי להוציא את צוף מהיגון והכאב... כאמור, להחזיר את החיים למסלולם. נסענו לפלמחים ביום שבת וזה היה פשוט אש! והכי חשוב, בר, חבר ממש טוב שלי ואח יקר שלא ראיתי כמעט שנה מאז שהוא טס לטיול שלו ונחת יומיים לפני זה בא גם וראינו אותו. וואי זה היה אדיר:) כמובן שכל הבירות שהבאנו גם תרמו למצב.. בדרך חזרה עצרנו ברמלה כדי לאכול חומוס ואני פרגיות כי אני לא סובל חומוס. ובסוף - מלבי טעים.

טוב עד כאן. אני מוסיף תמונות..

חלק מהשטויות שלנו זה פשוט לזרוק צדפים אחד על השני. אז זה מתחיל בצדף שניים ונגמר בזה שפשוט לוקחים חופן בכל יד ומעמיסים על מישהו. לרוב זה יהיה אותו אחד שאנחנו תמיד מציקים, זה שבתמונה...

במסעדה לאחר הים. אם אתם רואים עלי דברים לבנים, דעו לכם שמדובר בשברי צדפים שנשארו עלי עד המקלחת...