קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

הוריי טסו לחו"ל לפני כמה ימים והשאיר אותי בבית לשבוע וחצי. אבל בניגוד לפעמים הקודמות שזה קרה זה כבר לא מרגיש כיף כיף כיף. אולי הסיבה לכך היא שכל חבריי היקרים מהאזור עזבו כבר את הקן או נמצאים בחו"ל עכשיו ובאמת שאין אחד בשכבת הגיל שלי בישוב או באזור פה... זה מבאס. אין את מי להזמין אלי לבירה וסרט  או משחק שבץ-נא והאזנה לספיישל 40 לחלונות הגבוהים כפי שהיה בסוף התיכון ב2007 כשהיה לי בית ריק לחודש שלם וחבר טוב היה אצלי כל הזמן. עכשיו הוא בתל אביב וגם ככה הקשר ביננו פחות טוב. בעוד כמה ימים חבר טוב שלי מהצבא חוזר מחו"ל והוא כבר אמר שהוא יתנחל אצלי.

אז עכשיו זה רק אני פה והכלבה שלי שנשארת לארח לי חברה. בימים האחרונים יש סוכת מחאה של גרינפיס מתחת לתל עזקה, כחלק מהמאבק שאנו התושבים שותפים לו, נגד מיזם הפקת פצלי השמן באזור. על רגל אחת מדובר במיזם של חברה אמריקאית עם רמזים קלים להון שלטון בארץ (אפי איתם יו"ר הדירקטוריון) שרוצה לקדוח הרבה חורים מתחת לפני האדמה באזור שלי, חבל עדולם ועמק האלה, לחמם ולבשל אותה (כמו שזה נשמע) ואז להפיק מזה גזים שבתהליך זיקוק הופכים למן נפט ירוד באיכות. כל הדבר הזה יהפוך את האזור היפיפיה למפעל פטרוכימי תת קרקעי ענק ואזור תעשיה מעל פני השטח ולמעשה ישנה את כל המקום ללא היכר ובצורה בלתי הפיכה למשך עשרות ואולי אף מאות שנים. יש הרבה אי וודאיות לגבי הפרויקט הזה, הרבה חשש מוצדק, זיהום אוויר, קרקע ומים בשפע ומה לא? אסור לתת לזה לקרות. לכן קמה לה סוכת המחאה ביום שני והיום זה יומה האחרון שנחתם בערב בהופעה של ערן צור. רציתי לכתוב על זה הרבה לפני ואולי לעורר עוד מודעות לכך כאן בישראבלוג אבל אני מודה שחטאתי בחטא הבטלה ולכן הסתפקתי בפייסבוק בו ממילא יש לדבריי יותר תפוצה. לכל מי שמעוניין בעוד מידע על הסוכה, המאבק או המיזם שירגיש חופשי לפנות אלי. כמובן שכולם מוזמנים!

אז הייתי שם אתמול ושלשום ואלך גם היום.. עוד מעט לאחר שאעשה קניות. גיליתי שהכלבה שלי ממש בייב מגנט השועלה הקטנה הזאת:) בחורות בש"ש שם באות אליה ומלטפות אותה... לא פלא, היא יפיפיה הכלבה הזאת.

ביום שבת אנחנו מארגנים כנראה מפגש איחוד מגדל של מגדל הפיקוח בתל נוף בו שירתתי עם כל החבר'ה שהיו בדור שלי.. יהיה כיף:) זה לא שהרבה זמן לא ראינו את כולם הרי יש שתיות שחרור, ימי מילואים מרוכזים, חתונות ועוד.. אבל פעם בכמה חודשים זה הרבה זמן בשביל אנשים שהיו תקועים אחד בתחת של השני 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. חוץ מזה ב10.10 אני צריך לעלות לירושלים להגיש את העבודה של אבא שלי לאוניברסיטה כי הוא בחו"ל כאמור ולא יכול לעשות את זה בעצמו. למחרת אני שוב צריך להיות באוניברסיטה אבל הפעם כי יש יום הכנה למכינה שלי! אני ממש רוצה להיות שכבר ולקבל יותר ההסברים על מה שמצפה לי השנה ואולי גם להכיר את האנשים שהולכים להיות חבריי לספסל הלימודים בתשעת החודשים הקרובים... מרגש:) זה מזכיר לי שאני צריך לקנות לי כבר דברים ולסדר את השולחן המבולגן בחדר שלי. כבר ציינתי את חטא הבטלה שלי? סבתא שלי (סבתא חורגת) התקשרה אלי והיא מתעקשת להזמין אותי למסעדה כשאני בירושלים. נו, טוב. הכי בא לי אבל איוו! ממש בא לי איוו! אולי הסופ"ש יצא לי להיות שם. פעם היתה תקופה שהייתי אוכל שם כל שבוע אחרי בירה בבלייז אבל לאחרונה בגללה שאין לי עבודה אני ממעיט בהוצאות וזה לא קורה כמעט.

טוב, אני חייב לסיים פה. אני יורד להכין לי פרנץ' טוסט ואז אני נוסע לקניות ונוסע לסוכת המחאה.

אם יש פה משהי שרוצה הזמנה לאזור מדהים ולארח לי חברה בבית אז בכיף