החודש הזה התחיל ממש טוב, התחלתי לצאת עם משהי. מדובר בבחורה שכבר יצאתי איתה בעבר לפני כחמש שנים, הקשר ניתק ביננו ומאז לא שמעתי ממנה. מתישהו בנובמבר היא עשתה לייק על איזה סטטוס סתמי שלי בפייסבוק ואני הופתעתי ושלחתי לה הודעה. מפה לשם זה התגלגל לכמה שיחות טובות ולפני חודש בדיוק יצאנו. אמנם לפני כמה חודשים כשהתחלתי ללמוד אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להכנס לקשר רציני כי אין לי ראש לזה וגם כי בא לי לחוות קצת רווקות כסטודנט (מי ישמע לא היתה לי רווקות לפני זה) אבל תמיד ידעתי שאם שוב מתישהו יקרה שתהיה לי הזדמנות עם אותה בחורה, אסור לי לוותר על זה כי אני אתחרט על כך לאחר מכן. בכל זאת, בחורה מדהימה מכל הבחינות. אז ביום שישי לפני חודש נסעתי לבאר שבע, שם היא סוג של מתגוררת. בעקרון היא ממושב באזור אבל גרה ישנה אצל חברות בעיר בגלל הלימודים. אספתי אותה ונסענו לפאב בשם חמש על עשר או משהו כזה. הדרומיים מבין הקוראים כנראה יכירו אותו. אחרי שישבנו שם, החליטו להזיז אותנו מקום אבל קבלנו צ'ייסרים חינם. בכל מקרה התחיל להיות צפוף ואנחנו את השתיה שלנו סיימנו אז החלטנו לזרום למקום אחר. היא לקחה אותי לאנדרטה של חטיבת הנגב. עקפנו את המחסום עם הג'יפ שלי וטפסנו למעלה. היא הראתה לי את העיר באר שבע, איפה היא גרה, איפה האוניברסיטה ואיפה הבי"ח (בו היא עושה מחקר). שם התנשקנו. היה לנו קר ורצינו לרדת אבל לא לסיים את הלילה. אני כבר לא זוכר איך זה קרה בדיוק אבל החלטנו לזרום למכתש הגדול. עצרנו בדירה של חברה שלה והיא הביאה משם בקבוק יין והתחלנו לנסוע, מרחק של חצי שעה בערך. הגענו למכתש, החנתי את האוטו על שפת המצוק, פרשתי שמיכת פיקה שהיתה לי בתא מטען על המנוע, נשכבנו עליו עם בקבוק היין וצפינו בנוף ובכוכבים מחובקים. מה אני אגיד לכם? דייט מהחלומות זה היה. שבוע לאחר מכן שוב באתי אליה והלכנו לפאב שבו ישבו גם כמה חבר'ה מהלימודים שלי. הכרתי ביניהם ואחרי זה הלכנו יחד עם עוד חבר לאינשטיין, סתם דאנס בר של סטודנטים. שתינו, רקדנו והתעייפנו. חזרנו אליה ונרדמנו יחד במיטה.
באמצע השבוע שלאחר מכן התחלתי להרגיש התרחקות מצדה. זה בלבל אותי מאד כי מצד אחד הכל היה מעולה בינינו ופתאום התרחקות ללא כל הסבר או סימן מוקדם. החלטתי לא ללחוץ על זה וכמעט שלא דברנו בשבוע שאחרי. באותו סופ"ש היא גם נסעה למשפחה בצפון אז לא יכולנו להפגש. בשישי שלאחר מכן קבענו לצאת לאיזו מסיבה בתל אביב. שמעתי עליה דברים טובים אבל זה התברר כנפילה קטנה. לא נורא, נסענו לשבת באיזה מקום בדרום העיר שהיא היתה יוצאת אליו הרבה בתקופה שהיא גרה בו. בדרך חזרה שמענו הכבש השישה עשר באוטו והיא נשכבה על הברכיים שלי. זה קצת הרגיע אותי אבל עדיין הרגשתי מבולבל כי קבלתי ממנה מסרים סותרים קצת. ממש כיף בדייט אבל כמעט ולא מדברים חוץ מזה. אז לפני כמה ימים התקשרתי אליה ועשינו שיחה. הסברתי לה איך אני רואה את הדברים ושזה מבלבל אותי קצת, שתדבר איתי על זה. זאת היתה שיחה טובה בסך הכל אך ממש לא קלה. יצאתי ממנה בהרגשה בסך הכל כי דברנו על זה וזה עשה טוב אבל לא ידעתי לאן זה ילך. חבר שלי אמר שאני צריך לשחרר ואמרתי לו שאולי הוא צודק למרות שאני ממש לא רוצה. הבנתי ממנה שהיא רוצה שנמשיך אבל היא פשוט בתקופה מבולבלת בחיים שלה. אמרתי לה שאני לא מתכוון לבלבל אותה יותר אלא להיפך ושגם אני מחפש איזו יציבות בחיים שלי, במיוחד עכשיו. היא התקשרה אלי אתמול ואמרה שצא הערב. אבל היא חוזרה מסופ"ש בצפון והיא קצת מצוננת אז אני בספק אם זה יקרה. בסילבסטר בא לי שנעשה איזה ערב של סרט ויין בבית.. רגוע וכיף. אני מקווה לטוב. אולי סוף סוף יהיה לי קשר טוב ובריא.
זה היה החלק של "מעלה" ועכשיו ל"מטה". בשבועיים האחרונים אני מסתובב עם תחושת מועקה מאד גדולה שקשה לי להסביר אותה. לפני חודשיים היה לי משהו דומה בגלל שהרגשתי שאני משתרך מאחור במתמטיקה אבל עכשיו אני ממש סבבה עם החומר. אולי זה הלחץ של הכל ביחד, אולי זה כי זה חורף ובחורף אני הרבה פעמים נופל למלנכוליה כזאת... לא יודע. היו כמה לילות שזה ממש הפריע לי ולא הצלחתי לישון והייתי מתעורר כל חצי שעה בערך מה שבטח לא עזר לתחושה הכללית שלי באותו יום. לקחתי רגיעון אבל זה לא ממש עזר אז קבעתי להפגש עם פסיכולוגית, אולי אני צריך לשחרר קצת מהלחץ הזה. כדי לעזור לי עם תחושת החרדה הלכתי לרופא שמצא שיש לי באמת לחץ דם גבוה והוא הביא לי כדורים מסוימים כדי לעזור לי להתמודד. לקחתי פעם אחת ומאז נמנעתי. העניין הוא שלצד התחושה הזאת, לעיתים זה נעלם ואני לא מבין איך זה שהרגשתי ככה עד שזה חוזר שוב. ממש מאניה דיפרסיה שכזאת אבל לא באמת מן הסתם. מקווה שיהיה טוב, ברור שיהיה טוב.
ביום ראשון לפני שבוע התבטל לי השיעור היחיד שהיה אמור להיות באותו יום אז שלחתי הודעה לשכן שלי רועי לראות אם גם הוא בבית במקרה והוא אמר שכן. היה יום יפה אז נפגשנו לקפה מחוזק ואז יצאנו לטייל רגלית עם הכלבות שלנו לחרבת מדרס, מרחק של שעה הליכה משריגים. היה ממש מגניב לטייל עם המצלמות, משהו שלא עשיתי מאז ימי התיכון בערך כי לא היו לי פרטנרים לזה. לא היה משהו משמעותי חוץ מזה שנתקלנו בזיקית בדרך. במדרס נתקלנו בחבר שלי שאבטח טיול של בית ספר כלשהו באזור אז זה היה נחמד. את היום חתמנו בשקיעה על הפירמידה שנמצאת במקום, היחידה שנמצאה בארץ. צ'אי מחוזק, בירות, משהו טוב לעשן... הבנאדם לא צריך הרבה יותר מזה. אחרי שהשמש שקעה התבאסנו מזה שהחלטנו לוותר על הסווטשירטים וקפאנו מקור אבל בקטנה.
גם לפני שבועיים טיילתי קצת באזור. חבר שלי מהצבא, עופרי, הגיע יחד עם חבר אחר שלו ולקחתי אותם לחירבת קייאפה, זה גם היה כדי לקבל קצת מושג לגבי העבודה שלי, ולאחר מכן למערות המסתור בתל גודד. החבר של עופרי הלך ואני והוא נסענו לצפרירים כדי לשתות בירה מקומית טובה ולאכול איזו ארוחה כפרית שהיתה סבבה. לאחר מכן נסענו לצפות בשקיעה מרמת אבישור כשאנו מבושמים קלות מהבירות. הקמנו מדורה ספונטנית וזה היה ממש כיף.
קצת תמונות משני הטיולים:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: