קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

מחר אני חוזר ללימודים אחרי כשבוע וחצי של חופש. בניגוד לציפיות שלי זה היה חופש לא פורה במיוחד ואת רובו ביליתי ברביצה חסרת כל מעש במיטה כשהטלוויזיה מולי ומחשבי בחכי. מה רציתי לעשות? חשבתי לטייל קצת, לאיזה מעיין אולי אבל למען האמת חוץ מהימים האחרונים מזג האוויר לא היה חם מספיק בשביל זה כי הרי מעיין זה קר, קר מאד. גם היה תכנון עם כמה חבר'ה מהלימודים לצאת לים לאיזה יומיים. זה משהו שהייתי עושה פעם עם חברים מהתיכון, בייחוד בקיץ הזה של סוף הלימודים ולפני הצבא. זה אחלה בילוי. חבר'ה, ים, בשר, אלכוהול ואם יש משהו לעשן זה בכלל פלוס. חשבתי גם להנות מאיזה סטוץ פה, סטוץ שם אבל בסוף שום דבר לא התממש ואני גם חיב לומר שלא כזה דחפתי לזה. מה שכן, היו פספוסים בהם כן רציתי וזה לא קרה. כמו בפעם ההיא ביום שבת כשחבר טוב שלי מהלימודים הציע שאני אבוא אליו ביום שבת לעיר מגוריו, באר שבע, כדי לצאת. סרבתי אחרי שיצאנו יומיים קודם לכן ולא התחשק לי על הנסיעה כל כך. שלוש שעות לאחר מכן קבלתי אסאמאס ממשהי שאני מדבר איתה כבר תקופה ארוכה על להפגש וזה לא יוצא לנו כי היא לומדת בב"ש וטוחנת עבודה גם. שאלה אותי אם אני שם וכשהצעתי שאני פשוט אבוא אליה כי זה רק 40 דקות ממני (כל עיר נמצאת 40 דקות ממני ובעוד עבור חלק מהקוראים זה נשמע כמו הרבה, בשבילי זה לגמרי סבבה כי אני רגיל לזה). היא אמרה שפעם באה והיא תלך לישון. באותו רגע רציתי לחנוק את האני שסירב לבאר שבע שלוש שעות לפני כן.

ללא ספק הדבר הכי כיף שעשיתי היה כמו שאמרתי קודם לנסוע לבאר שבע לחבר שלי, דורון. יצאתי אליו ביום חמישי די מוקדם כדי להספיק לראות אצלו את המשחק ביורוליג בו מכבי תל אביב לגמרי ריסקה את פרנבאחצ'ה. באיזהשהו שלב כשהההפרש עמד על כחמישים נקודות לטובת תל אביב הוא וחבר אחר שלנו השתעממו מהמשחק והעברנו לראות כמה פרקים בסדרה שלא הכרתי לפני כן, גולשי ספות. זה על קאוצ' סרפרס ישראלים ברחבי העולם ולשם שינוי זה ריאלטי דווקא חביב. לא הייתי רואה את זה באופן קבוע בעצמי אבל נו, חביב.

לאחר מכן, כשכבר היינו אחרי איזה ליטר בירות (חוץ מהחבר השלישי ששומר כשרות)  יצאנו לרוזה שזה פאב די חביב.. פעם ראשונה שאני שם ודווקא יצא לי להיות כמה פעמים בבאר שבע בחצי שנה האחרונה. אחרי חצי ליטר מרדסו חזקה שמנו פעמינו לאירית שם לקחתי.... מה לקחתי? וויסקי אבל אני לא זוכר איזה. קרוב לוודאי שזה היה בלאק או אולי גרנטס? נגיד בלאק כי זה מה שאני בדרך כלל לוקח. כן כן, בלאק עם שתי קוביות קרח ולימון. המלצרית נראתה לי מאד מוכרת שזה משהו שבדרך כלל לא קורה כי אני אף פעם לא מזהה אנשים... אף פעם. בטח לא כשאני שיכור! שלחתי הודעה למי שחשבתי שהיא ואז היא באה אלי ואמרה לי שהיא קיבלה. לא זוכר את התגובה שלי, חושב שלחצתי לה את היד. שיכור הייתי, זוכרים? היא היתה סוציולגית בתל נוף בו שירתתי. אני חושב שנפגשנו פעם ראשונה לקראת סוף השירות שלי כשעשינו יחד ראיונות לתגלית וחוץ מזה היא גם היתה חברה של קצינה ששירתה איתי. בכל מקרה לא התראנו או דברנו מאז הצבא ולכן זה היה מאד מוזר שזיהיתי אותה.. עברו שנתיים וחצי בכל זאת. בקיצור לא, שום דבר לא יצא מזה, לא שניסיתי.

אני לא זוכר איך יצאנו משם אבל הגענו לאינשטיין שלשם שינוי היה ריק אבל ריק מדי. ועדיין אני מעדיף את זה על שני המצבים הקודמים שלו בהם הוא היה מפוצץ בערסים. שלחתי הודעה לגבי (זה הכינוי שלה, קיצור של השם האמיתי), האקסית שלי... אותה אחתה שכתבתי עליה בפוסטים הקודמים. היא שוכרת דירה בב"ש ומסיימת את התואר שלה שם. לא ראיתי אותה מאז שנפרדתי ממנה לפני שלושה חודשים למרות שכן דברנו פה ושם והיא גם שלחה לי ברכת יום הולדת מושקעת. הרגשתי שהייתי צריך להפגש איתה. אז אחרי שדברנו כששנינו היינו שיכורים (היא שתתה יין או משהו בדירה שלה), קבענו להפגש למחרת.

קמתי הפוך כהרגלי אחרי לילה של שתיה ולאחר שאני ודורון התאוששנו, שתינו קפה עם חלב מקולקל והוא הזכיר לי איך הוא הרביץ לי בלילה (זה לא מנע ממני לישון על המיטה בעוד הוא היה על הספה). הייתי באוטו כבר באיזה שתים עשרה בצהריים, הכל בגלל שעון הקיץ שנכנס וקצת שיבש לי את היום. התקשרתי אל גבי ונסעתי לאסוף אותה. אחח היא כזאת יפה אבל אני באתי במטרה להתמקד בדבר אחד, לסגור מעגל. אז ניסיתי למצוא בה את הדברים שאני לא אוהב. בכל מקרה נסענו לשתות קפה בגרג ושם סתם דברנו על אה ודה וזה היה נחמד... קצת צחקנו על אנשים אחרים שהיו במקום. כשהזמנו חשבון היא שמה שטר של חמישים בעוד שאני כמובן אמרתי שאני אשלם. היא המשיכה בכל זאת ואני ויתרתי ושלמתי רק על עצמי ועל הטיפ. אחרי זה כשדברתי עם דורון הוא אמר לי שיצאתי ילד ושהייתי צריך לשלם את הכל. זאת למרות שלא היה מדובר כאן בדייט כלל.. הוא אמר ששרפתי את עצמי. אני לא מסכים איתו כל כך אבל מטבע הדברים חששות מתגנבים ללבי. אבל מה זה משנה? גם ככה אני בספק אם נחזור להיות ביחד. היא גם רוצה לעשות הפסקה מהלימודים (תכנון היה להשלים רפואה) ולטוס לניו זילנד בקיץ לאיזה שנה אז מה כבר היה יכול להיות? ואני באמת רוצה להמשיך איתה? כאב לב... זאת באמת בחורה שגורמת לי להקרע ואני לא מבין איך. את הנסיעה חזרה העברנו בהאזנה למוזיקת בלוז של סנואי ווייט ובבדיחותעל שמות מוזרים של אמנים. נפרדנו בנשיקה על הלחי ולא יותר וטוב שכך. גם ככה כל הסיפור הזה עדיין לא מרגיש לי גמור. אני לא חושב שהוא אי פעם יהיה מבחינתי... יצאנו רק חודש וקצת ועדיין זה מרגיש לי כאילו יש לנו היסטוריה של שנתיים.

אז מה כל העסק הזה מלמד אותי? שעם כל ההנאה שלי מסטוצים וסקס פה וסקס שם וזיונים שהם לכאורה חסרי משמעות (אבל לא), אני אוותר בשמחה על כל זה בשביל אהבה וזוגיות. משהי אמרה לי אתמול שהיא בעצמה לא נמצאת כל כך בזוגיות בגלל שהיא טיפוס כל כך זוגי. בגלל שהיא פוסלת מראש כל כך הרבה כי היא רוצה להיות עם מישהו שהיא יודעת שהיא תאהב ושזה יעבוד איתו. אף פעם לא חשבתי על זה אבל זה כל כך נכון לגבי. אני צריך למצוא לי משהי מירושלים... עדיף אחת שלומדת בעברית גם או משהו כזה. מצד שני, אי אפשר לפסול את השאר נכון? מצד שלישי, זה יהיה קשה יותר וזה אחד הדברים שגורמים לי לפסול.

אוף, לגמרי בלוז... כל פוסט נגמר באותה צורה.

מלך הבלוז... הריגוש באמת נעלם ואני מתגעגע אליו. רק שיהיה הדדי.

פחות מתאים לעונה אבל לגמרי ההרגשה שלי. מה גם שזה אחד השירים היפים ביותר שאני מכיר ואריק קלפטן רק עושה לו טוב.

נהדר, גם לא השקעתי בכלל בלימודים בחופש כפי שרציתי. נו טוב, מחר חוזרים לאוניברסיטה... נתחיל לכתוב ברבאק ולשקוע שם. זה אומר שכנראה לא תשמעו ממני עוד הרבה זמן.