קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

כבר מריחים את הסוף, הוא ללא ספק נישא באוויר שמגיע ללא הרף להר הצופים. הלחץ בלימודים כמובן בהתאם וכבר הפסקתי לספור כמה עבודות להגשה יש לי על הראש. אאלץ לעשות תעדוף רציני שבסופו אני עלול להחליט להשמיט כמה דברים כדי לפנות לי זמן לנשום, אני חיב. בכל מקרה בשבוע הבא אני בחופשה ארוכה כבר מיום שלישי בגלל שבועות אז אני רוצה לנצל את הזמן כדי להתקדם עם הדברים. אני קצת מתחיל להתחרט על כך שבזמן חופשת פסח שכבתי כמו בוק בבית בלי לעשות כלום. אני גם רוצה לעצמי לילה לצאת לבאר שבע עם דורון ולהשתכר קצת אבל זה מצריך גם את פינוי היום למחרת לטובת ההנגאובר.

אם כבר אמרתי הנגאובר אז איך אפשר בלי להזכיר את יום הסטודנט שהיה ביום שלישי? התחלנו בישיבה בדירה של דורון, משחק never סוטה ביותר כמו שצריך אחרי שכבר שיכורים ואז כשכבר היינו שיכורים ממש שחקנו משחק שתיה מפגר שאני חיב לאמץ בשם sheep. באמת שאם אני אתחיל להסביר כאן מהו אתם כנראה תרימו גבה ולא תבינו. אם תתפסו אותי כששנינו שיכורים אז בכיף אבל לא עכשיו. בכל מקרה אחרי כמה וכמה צ'ייסרים טובים מהוויסקי של נועם, שזכה בו לגאוות כולנו באליפות הפרו של פאב האינשטיין, (אני חושב שסיימנו אותו) תפסנו מונית לגן סאקר והגענו לשם קרוב לחצות כשיהודית רביץ ירדה ואתניקס עלו. כל הבאסה שפספסתי את אהוד בנאי.. ממש רציתי לראות אותו ושמעתי שהוא הביא אחלה הופעה. בכל מקרה אתניקס לא ממש עניינו אותנו אז שתינו עוד קצת אבל זה היה במחיר מופקע! פאקינג 18 שקל לצ'ייסר וויסקי, החוצפה. פה זה יום הסטודנט של האוניברסיטה העברית לא של הבינטחוני. בכל מקרה אינפקטד עלו בסביבות שתיים בבוקר.. אולי זה כי זה היה יום הסטודנט, אולי זה כי כבר הייתי די עייף.. בכל מקרה הייתי בהופעות טובות יותר שלהם. בסביבות חמש זה נגמר ואני הייתי ממש רעב ואף אחד לא זרם לאיווה אז לצערי נאלצת לנעוץ שיניים בהמבורגר מגעיל שם במקום, איף. יו כל כך בא לי איווו!!

קמתי למחרת בבוקר בדירה של דורון עם הנגאובר מטורף וראש מהדהד. תרמה לכך העובדה ששכנים של דורון החליטו לשפץ את הדירה אז בשמונה קמתי לקולות של פטישים ודפיקות, נוראי. שתיתי עשר כוסות מים, שלוש כוסות קפה ושני כדורי אדוויל... עד כדי כך המצב שלי היה גרוע. אחרי כמה שעות כבר נהיה יותר טוב ונסעתי הביתה אחרי שהתאוששתי והרגשתי שאני מסוגל לזה.

לפני שבועיים אנוג' הגיע לבקר בפעם הראשונה בארץ. אנוג' ואני היינו חברים בכיתה ה' כששנינו למדנו בICSA באבידג'ן, חוף השנהב. זאת היתה השנה הראשונה שלי והאחרונה שלו שם במקום הקסום הזה. אני מאד מתגעגע לשם וכנראה אבקר יום אחד למרות שהכל השתנה. המדינה עברה תהפוכות פוליטיות וצבאיות וקמפוס בית הספר נשאר כמו שהוא רק בזכרונותינו מאחר ובית הספר עצמו עבר למקות קטן יותר אחרי כל הבלאגנים שהיו שם ומתחם נהפך לבסיס של האו"ם. אולי אני קצת חושש לבקר שם מאחר ואז אני אבין שהמקום איננו עוד בעוד שהוא עכשיו הוא יותר על תקן החתול של שלזינגר. 

בכל מקרה, מאז שמרנו על קשר דרך הפייסבוק כמו שאני שומר על קשר עם חברים אחרים משם ואני זוכר שהוא תמיד הביע את רצונו לבקר בארץ יום אחד. ובכן, לפני כמה חודשים הוא שלח לי הודעה ואמר לי שההורים שלו מגיעים לכאן לאיזה כנס סביבתי ושהוא מצטרף אליהם. הוא הגיע לירושלים לשבוע וזה היה דווקא באחד השבועות העמוסים ביותר שלי בסמסטר כך שבמהלך השבוע לא יצא לי בכלל להפגש איתו וביום שישי למרות שהייתי גמור מעייפות אמרתי שאין שום סיכוי בכלל שאני מפספס את ההזדמנות אחרי שגם ככה לא יצא לי לסייר איתו לא בעיר העתיקה, לא ביד ושם ולא בעוד מקומות שבסוף הוא היה בהם לבד. לקחתי את האוטו ופגשתי אותו בתחנת הרכבת הקלה בגבעת המבתר בה קבענו להפגש. זה היה מרגש לראות אותו אבל גם קצת מוזר.. בכל זאת בנאדם שלא ראיתי שלוש עשרה שנה! מאחר וכל השבוע הוא היה בירושלים כבר החלטתי לקחת אותו למקום אחר ושמנו פעמינו לים המלח. התחלנו בהליכה בנחל דוד ורצינו להשתכשך קצת במים אבל היה מפוצץ באנשים. לאחר מכן עלינו למצדה ברכבל ושהינו שם איזה שעה עם הנוף כשאני מסביר לו על המקום והוא באמת מתעניין ושואל ובכלל ניהלנו שם אחלה שיחה על ישראל. הוא הינדי במוצאו והוא אומר שגם הם סבלו מרדיפות מהמוסלמים ולכן הוא כל כך פרו ישראלי ובכלל מתרשם ממש לטובה מהמדינה שלנו. טוב, ירדנו ממצדה והמשכנו לים המלח שם טבלנו וצפנו כמובן כמיטב המסורת. בשלב הזה כבר היה חם מאד ולא משנה כמה מים שתיתי הרגשתי חרא. אה, יש לציין שהייתי קצת מצונן גם ובכלל מותש מהשבוע שעבר עלי. כשהגיע אחר הצהריים כבר התחלנו לחזור חזרה..

העלינו הרבה זכרונות על החברים שלנו ועל האנשים שהכרנו באותם ימים טובים. דברנו על חברנו הטוב שנפטר לפני כשנה, על אמא של חבר טוב אחר שנפטרה גם היא לפני כמה זמן, על כאלה שעלו לגדולה בין אם בטוב כמו משהי שנהיתה דוגמנית צמרת במקסיקו, או ברע כמו חבר טוב שהסתבך בפרשיית התעללות אומללה בכלב בלונדון ונתפס שם במצלמות, מה שעורר שערוריה גדולה מאד באנגליה. הוא ניצל מכלא רק בזכות העובדה שאבא שלו הוא דיפלומט תוניסאי בכיר מאד מאד. הזדעזתי כששמעתי את זה לא רק בגלל המעשים עצמם אלא משום שאני מכיר את הבנאדם וממה שאני מכיר אותו הוא אחד האנשים הכי טובים שיש עם לב טוב.. אני לא יודע איך זה קרה לו. אפילו פתחו עמוד אינטרנט ובו אומרים שמוחמד אבו סבא (זה השם שלו) הוא הבנאדם הכי נוראי על פני כדור הארץ וזה פשוט לא... מומו בובו היינו קוראים לו בילדות. בכל מקרה דברנו על הרבה חבר'ה שכבר מתחילים משפחה וכאלה שכבר מתחילים קריירה מדהימה. הגענו למסקנה שעלולה להשמע מעט שחצנית לאנשים מבחוץ אבל מאחר וגדלנו בסביבה מסוימת כולנו, אנחנו מאד מכוונים מטרה והרבה מאיתנו גם יגיעו לגדולות כנראה. ככה זה גם כשרבים מגיעים ממשפחות מיוחסות בין אם יש להם רקע פוליטי דיפלומטי או כאלה שההורים שלהם מחזיקים במשרות בכירות בחברות גדולות מאד (מנכ"ל של חברת חיפוש זהב בינ"ל למשל או סמנ"כל בכיר בחברת האוכל נסטלה העולמית וכו'). זה היה מעניין מאד וגרם לי לחוש גאווה על כך שהייתי איפה שהייתי.

אבל כל האנגלית הזאת עייפה אותי מאד... שנים שלא דברתי אנגלית ככה כל כך הרבה ומה שפעם היה לי קל ובא לגמרי בטבעיות פתאום עשיתי במבאץ. שמתי לב שגם הרמה שלי היא לא מה שהיתה פעם ושאני יותר מתקשה בדיבור שוטף. אני פשוט צריך לשפשף את השפה יותר.

טוב, זה הכל לבינתיים. אני מצרף כאן שתי תמונות שלי. אחת שמצאתי ממילואים שעשיתי לפני כמה זמן והשניה מאותו טיול בעין גדי עם אנוג'.

במגדל הפיקוח בתל נוף


אני השמאלי למי שעדיין לא זיהה ואנוג' מימיני. חפשתי תמונה שלנו מהתקופה אז אבל אני מניח שכולן בפילם.. מתישהו אני אקח לעצמי פרוקייט ואעשה דיגטיזציה לכולן.