זה מוזר, דווקא כשיש לי יחסית זמן לכתוב בניחותא אני מרגיש שאין לי חשק. זאת בניגוד לזמנים בהם אני עמוס לאללה. אבל בכל זאת הבטחתי לעצמי שאשב ואכתוב אז אעדכן בקצרה על קורותיי בחודשים האחרונים.
אני עכשיו באמצע-לקראת סוף תקופת הבחינות המתישה שלי. בגלל המצב הבטחוני תלמידי האוניברסיטה העברית קיבלו הטבה גורפת של זכאות לגשת למועדי ג'. כלומר כל אחד זכאי לגשת לשניים מתוך שלושה מועדים ללא הצגת אישור מחלה, מילואים וכו'. אז אני, כמו רבים אחרים, נצלתי את זה כדי לרווח קצת בין מועדי א' שלי. מבחנים שהיו בסמיכות לאחרים החלטתי לא לעשות תוך שהתכנון הוא שמועד ב' שלי יהיה למעשה המועד הראשון. זאת היתה החלטה חכמה אבל יש לה חסרונות. זה אומר שאני עדיין בתקופת מבחנים בעוד שאם לא הייתי בונה על זה כבר הייתי מסיים כנראה. עוד בעיה שפחות צפיתי אותה היא שנכון לעכשיו את כל הבחינות שעשיתי, אני עושה שוב כדי לשפר ציון. לא נכשלתי באף בחינה חלילה (מסתייג ואומר שאת הציון שלי במשפט עברי אני אמור לקבל בכל רגע ואין לי מושג מה הלך שם) אבל אני רוצה לשמור על ממוצע ציונים גבוה כדי שאוכל לשלב לימודי תואר שני במשפטים החל משנה ג'. זה אומר שאני צריך ממוצע של 85 ומעלה בסוף שנה ב' ואילו כרגע אני עומד על ממוצע של 80 שזה לא מספיק. העניין הוא גם שאין פיזור נרחב בין הציונים שלי והם כולם נעים בין 77-86 נכון לעכשיו. זה אומר שאין לי משהו שמקפיץ לי את הממוצע באופן דרסטי. אבל גם אין משהו שמוריד. לפני כמה ימים נגשתי למועד ב' בדיני חוזים. זה היה אחרי שבמבחן במועד א' קבלתי 79. זה לא ציון רע, ממוצע. תכלס, הייתי חותם על הציון הזה לפני הבחינה. אבל זה קורס מאד חשוב והעובדה שירדו לי מעט מאד נקודות יחסית בקייס הארוך, שהוא החלק הקשה (מי שרוצה עוד פירוט על מה זה אומר מוזמן לפנות אלי בתגובות) ואת מירב הנקודות איבדתי דווקא בשאלת המדיניות הקטנה יותר, גרמו לי לחשוב שכן כדאי לי לגשת שוב והפעם להוציא את ה85+. הבחינה היתה קשה בטירוף ויצאתי בהרגשה שאולי הייתי חמדן מדי והייתי צריך להסתפק ב79 הזה. יש מצב שרק החמרתי את המצב שלי. נשארו לי עוד 3-5 בחינות ונקווה לטוב.
חוץ זה עברו עלי כמה דברים מאז שעדכנתי לאחרונה (לא כולל פוסט הדעה האחרון שלי). נתחיל בזה שבסוף מאי היתה חתונה לחבר שלי מהתיכון ומהישוב. אז בתקופה ההיא היינו חברים הכי טובים ואחרי הגיוס התרחקנו באופן די טבעי. עכשיו הוא גם לומד בירושלים וגר בישוב קטן ליד אז יצא לנו להתקרב קצת. בכל מקרה הוא התחתן עם חברה שלו וזה היה מדהים. זאת החתונה הראשונה של מישהו מהחבר'ה הקרובים שלנו אז רק זה הפך את זה לסוג של שוק ואירוע אדיר. החתונה עצמה היתה מדהימה.. אין כמו לחגוג ולהשתכר עם החברים הטובים מהתיכון. זה גם מצחיק לראות את הנשים המבוגרות מהישוב, חברות של אמא שלך, משתכרות ורוקדות איתך:) היה מאד כיף.
כשבוע לאחר מכן היה הנשף השנתי של הפקולטה למשפטים. זה משהו די פנסי כזה שבאים אליו לבושים יפה.. לא ברמה של קוקטיילים או אפילו לבוש רשמי אבל כן חתונה++. לבשתי מכנסיים שחורות צמודות, מכופתרת יפה, בלייזר ועניבה. משהו יפה מאד והרבה החמיאו לי. הייתי די שיכור שם, כמו כולם, ובאיזהשהו שלב כשרקדתי עם ידידות שלי מהלימודים משהי נצמדה אלי מקדימה והתחילה להתחכך בי. ברור שזרמתי, למה לא? באיזהשהו שלב היא הסתובבה אלי והתחילה להתחרמן איתי ואני, אני לא ראיתי בעיניים. אם זה היה נמשך כנראה שהיינו זורמים לשירותים. רק אחרי כמה דקות חבר שלי משך אותי משם. ואמר לי שלא כדאי לי להמשיך אחרת אני אתחרט על זה. למחרת הוא אמר לי שהיא לא נראית כזה טוב... אני מאמין לו. אין לי מושג מי זאת. היא לומדת עם החציון השני ולא איתי. בעיה כשאני שיכור וחרמן.. לא שם לב לדברים האלה.
בכל אופן, הייתי די מבוקש באותו ערב ולא רק כי נראתי טוב (אין לי תמונות וחבל). חלק מהערב הזה (לפני שהמסיבה מתחילה) מורכה מהקרנה של סרטונים שהחבר'ה בפקולטה עושים לאורך השנה. חלק מהם הם סוג של סאטירה שגם המרצים והדיקן מששתתפים ומשתטים בו (שזה מגניב לאללה) וגם הסטודנטים משחקים ועושים כל מני קטעים. אז שחקתי שם בכמה וכמה קטעים, בין היתר כמתמחה חש ופוזאיסט שחושה שהוא עורך דין בדיון בבית המשפט העליון, וכולם באו אלי אחרי זה והחמיאו לי.
לאחר מכן היה כמובן המונדיאל שהיה אדיר! כל כך חיכיתי לזה וזה היה שווה. איזה חצי גמר אדיר... ואיך שמחתי שגרמניה סוף סוף לקחה. ממנודיאל 2002 שאני אוהב את הנבחרת הזאת. כמובן אבל שהתבאסתי קשות כשחוף השנהב לא עלתה ברגע האחרון. זה ממש שבר לי את הלב. אגב חוף השנהב, יש מצב שאבא שלי יתמנה לשגריר שם. אם כן אז יהיה זה סגירת מעגל אחרי ששירת כקונסול שם. יש לי הרבה זכרונות מהמדינה הזאת. הייתי שם בין גילאי 10-15, שנים מעצבות. אפריקה תמיד תשאר אצלי בלב. אם הוא יסע לשם אני אשמח לבקר אותו מתישהו ולהעלות זכרונות. מצד שני, עברו עשר שנים מאז (וואו!!) והמקום השתנה כל כך... בית הספר שלי כבר לא קיים, הפך לבסיס של האו"ם. אולי אני מעדיף להשאיר את המקום בזכרונותיי כמו שהוא.
מה עוד? יש כמובן את כל המצב הבטחוני ברקע שמשפיע עלי. אני אמנם לא קרוב קרוב לעזה אבל בבית שלי בשריגים היו כמה וכמה אזעקות, בסבב הראשון לפני שבוע השקט. היתה שבת אחת שבה היו ארבע אזעקות. מעבר לזה אני גם כל הזמן מול החדשות וזה מקשה מאד על הלמידה. גם בלי קשר לאזעקות, את הדי הפיצוצים מכיפות הברזל של אשדוד, אשקלון, השפלה, ירושלים וגם מבאר שבע שומעים פה טוב מאד. אפילו את הארטילריה וההפצצות על רצועת עזה שומעים כאן היטב הודות לאקוסטיקה הטובה של האזור ולכך שאנחנו גבוהיים יותר מהשפה ובקו הגבעות הראשון. דרך אגב, נוף מדהים יש פה.
בתחילת המבצע נסעתי לירושלים בלילה.. אני חושב שזה היה לפני אחד ממשחקי המונדיאל. כשלפתע תפסה אותי אזעקה קצת אחרי מחלף חמד. מהר מאד עצרתי את האוטוו בצד כביש 1, נשכבתי בצד המכונית על האספלט ושמעתי את הפיצוצים קרוב מאד. אחד מהטילים נפל ברמת רזיאל, לא רחוק מאיפה שאני הייתי באותו רגע. גם לפני כשבוע כשביליתי בפאב של כפר הסטודנטים (בחיי שזה יותר כמו מועדון קצינים בבסיס) בירושלים תפסה אותנו אזעקה בחצות הלילה בערך. נכנסנו למטבח של הפאב ולאחר מכן כשיצאנו כבר לא היה לי חשק לכלום. פשוט נסעתי חזרה לדירה. הייתי מת מת מת שיקראו לי למילואים. באמת.
מבחינת הקשרים הרומנטיים שלי אין יותר מדי לספר.. אפילו מבחינת מין אני חווה תקופת יובש נוראית. ניתקתי קשר עם היזיזה שהיתה לי בירושלים כי היא עצבנה אותי קצת. ובתקופת המבחנים באמת שלא היה לי זמן לפתח שום דבר חדש. היו הזדמנויות לדברים מחוץ לעיר אבל למי יש זמן לזה?? מה גם שעם כל המצב הבטחוני די חששתי לנסוע למרכז. כך שגם אם היה זמן, לא הייתי נוסע. למען האמת עכשיו יש משהו בהתחלה של ההתחלה של ההתחלה שאני מאד מאד מאד מאד מאד מקווה שיבשיל ויתפתח כי הבחורה הזאת באמת מדהימה ועושה לי משהו שהרבה זמן לא היה לי. אבל יש קשיים, הרבה קשיים. לא רוצה לדבר על זה יותר מדי עכשיו. אולי בהמשך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: