קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

שלום קוראים יקרים,

אחרי יותר משנים עשר שנים שהבלוג שלי פתוח ופעיל, האם זה באמת נגמר?

התחלתי כתיכוניסט ואני מסיים כמתמחה בעריכת דין. באופן די אירוני עברתי לא מזמן לדירה בתל אביב שנמצאת על דיזינגוף ממש מול הסנטר ומתפתת עליו. כל פעם שאני נכנס לשם ומאבד את עצמי במקום הזה אני נזכר בנוסטלגיה באותם ימים שהייתי בא למפגשי ישראבלוג על גג עזריאלי ואז הולך לסנטר... 

המקום הזה היה לי בית ומקום מפלט. אין בפי מילים כדי לתאר את תחושותיי כששמעתי על כך שכל זה יעלם פתאום. כאילו איבר מגופי יגדע, חלק ממני ימות. כמובן, גיביתי את הבלוג אך מה עם התגובות, מה עם הקשרים? הזכרונות? 

2017 מסתמנת אצלי כשנה של שינויים מזעזעים בחיי. סיימתי את הלימודים והתחלתי התמחות, עברתי מירושלים (בה למדתי) לת"א. הוריי עברו עזבו את הארץ לטובת שוויץ לשליחות מטעם המדינה. שינויים אלה כאילו הכריחו אותי להכיר במציאות - אני בן 28, הגיע הזמן להתבגר ולהתחיל את חיי כמבוגר. כשסירבתי לקבל זאת וחיפשתי מקום לברוח, נכנסתי מדי פעם לישראבלוג ושוטטתי בו תוך כדי העלאת זכרונות מהעבר והעמדת פנים (כלפי עצמי, לא במובן של התחזות ורמאות חלילה) כאילו אני צעיר בעשור לפחות ואיני אלא נער תמים ולא יותר מכך. עכשיו גם זה נמנע ממני וחלק ניכר ממי שהייתי נמחק. לפחות החלק הכתוב. ואולי, אולי זה צעד כואב אך הכרחי. אולי צריך לדעת גם להפרד, לומר שלום.

מי שרוצה לשמור איתי על קשר או אפילו ליצור איתי קשר גם אם שלא דברנו מעולם (ואני יותר מאשמח) מוזמן למצוא אותי בפייסבוק Eitan Sivan, לכתוב לי בווטסאפ 054-5306689 או במייל (אבל שם אני הכי פחות זמין) [email protected]. 

לעזאזל עם אנונימיות וחשיפת פרטים, גם ככה הכל נעלם עוד מעט. 

נתראה במפגש האחרון שיהיה מחר בערב ברמת החייל. מצרף לכאן תמונות שלי האחרון כדי שתוכלו לזהות אותי ולומר לי היי.

היו שלום,

איתן