בינות הענפים

לקום בבוקר, בתוך הערפל, ולדעת שאתה נמצא במרחק של 10 דקות הליכה ממני.

שם, צפונה, במעלה הכביש מצידה השני של הגבעה הקרובה.

אתה בטח ישן עדיין, ביתך מוקף בערפל הזה של שעות הזריחה.

הלוואי ויכולתי לקחת את הרגליים וללכת אליך. זה מרחק של 10 דקות הליכה.

להסיט את המבט, ולראות את השמש מטושטשת בתוך הערפל הזה.

לדעת, שהערפל הזה ביני ובינך איננו רק גישמי כאן ועכשיו באור הזריחה. הוא תמיד בינינו, איתך ואיתי בכל פגישה.

לעצום עיניים, ולנסות להתעלם מהערפל הזה בתוך מחשבותי כשאני חושבת עליך.

לראות בבירור יותר מתמיד את אשר ברצוני לעשות כבר זמן רב כל כך- לרוץ אליך ולחבק אותך בכח. חזק חזק, ושניפול לרצפה.

זה רק 3 דקות בריצה.

לפקוח את העיניים, ולצאת אליי השיגרה.

להעביר חמש ולדעת שבמשך שתי דקות כבר היינו יכולים להתגלגל מחובקים על האדמה הזאת. רק בגבעה הסמוכה.