בינות הענפים

לא הכאבת-

חיבקת,

נישקת,

אז למה זה כואב כל כך?

ואם היו שם זרועותיך,

מילותיך

וגופך

אז איך זה שהכל נעלם

בלי זכר, פסיק

למה שהיה?

ובלילות זה רק החושך,

הזכרונות,אני ואתה

רצפות לא מוכרות,

והשקר הגדול הזה שהיה

ההבנה הכואבת,

הכל-

ההונאה שלך.

תום ליבך לא פותר אותך מאחריות מלאה,

והכאב שלי- לו רק היית יודע מה אני מרגישה.

היחס היפה,

המילים, המגע,

כל אשר היה רק מחזק את התחושה-

הפכת אותי לבובה מתנפחת

למטרות אפלטוניות בלבד

אפילו אני צוחקת מעולם הדימויים שלי

אך גם מתקפלת מכאב,

שלפתע,  מפלח את הלב.

כאב פתאומי וחד.