אז ככה, בחופש שלקחתי בסוכות הספקתי לעשות הרבה דברים - לעשות על-האש, ללכת למסיבות, את החברה ;) ועוד, ובין היתר הייתי גם בלונה-פארק.
היה שם ממש כיף, אבל ללכת ללונה פארק בחופש זו טעות חמורה, כי חצי מדינה נמצאת שם. שלא תבינו לא נכון, אני מאלו שלמרבה ההפתעה אוהבים את "הישראלי היפה" - זה שצועק, דוחף בתור, מתווכח וכו' - זה גורם לי להרגיש איזו ארץ יפה ומיוחדת יש לנו. :)
בזמן שעמדתי בתורים הארוכים, הסקתי כמה חוקים בל-יעברו על התורים במדינה:
1. כשמישהו מנסה "להתפלח" לתור, רק ל3 האנשים שמאחוריו בתור יהיה אכפת מזה שהוא מתפלח - לשאר התור לא יהיה אכפת, למרות שהוא עוקף גם אותם! היחידים שיצעקו הם ה-3 שמאחוריו, ורק הם יעשו בלאגן. אלו שמאחוריהם, גם אם הם יראו את ההתפלחות, יחשבו משהו בנוסח "הוא ממש הרבה לפניי, מה זה משנה אם יש לפניי 100 או 101 אנשים, ניתן לו להכנס".
2. השומרים לעד יהיו אימפוטנטיים בבעיה הזו, ולא יוכלו לעשות כלום, כי הם לא זוכרים את כל התור, אלא אם כן יש קבוצה בעלת סממנים יחודיים שגדלה יותר מקצב הריבוי הטבעי - למשל קבוצה של 2 ילדות קטנות שכל הזמן גדלה ומגיעה פתאום ל6 בנות - במקרה כזה השומרים יתעצבנו ויעזו להעיף את כל הקבוצה.
3. כאשר יש ויכוח בקשר להתפלחויות, יהיו ישראלים שיהיו לטובת אלו שהתפלחו, גם אם הם יודעים ב100% שאותם ילדים התפלחו וגם אם הילדים עקפו את האנשים שלטובתם! הסיבה לשקר, לדעתי, היא סוג של "שמור ל ואשמור לך" או יותר טוב מכך - אהבת ההתפלחויות והידיעה שכל אחד יתפלח מתישהו לתור מסוים.
4. כשיש ויכוח בין השומרים לבין מתפלחים התור נהנה מכך - אנשים אוהבים להסתכל על הויכוח ולפרשן אותו בינם לבין עצמם:
"ההוא עם הירוק באמת לא היה פה, הוא נכנס עכשיו"
"מה פתאום, אני ראיתי שהוא מחכה פה כבר חצי שעה"
וככה זה יכול להמשך ולהמשך..
מסקנה: אם אתם הולכים ללונה-פארק, תקחו חופש ותלכו ביום חול שכולם עובדים! זה ה-ר-ב-ה יותר טב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
