לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של Mr BlueSKyy


מה קורה איתי. מה מעניין אותי. על מה אני חושב. מה נסגר בסוף.

כינוי:  Mr BlueSKyy

בן: 39





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שקט שלא מוצאים בעיר הגדולה


כשאני יוצא לריצה אז אני יכול לבחור מבין כל מיני מסלולים. ככל שהכושר שלי השתפר ואפשר לי לרוץ מרחק גדול יותר ויותר בכל פעם, התחלתי "להרכיב" לי מסלולים שעוברים בכל מיני מקומות בעיר וככה אני רואה ומכיר בעצם מקומות חדשים, שכונות, בתים, נופים ורחובות שלא יוצא לי להיות בהם ביום יום, אפילו שהם במרחק של כמה קילומטרים מהבית שלי.

יש מסלול אחד שאותו אני אוהב במיוחד. למרות שאני גר בעיבורה של עיר די גדולה (נתניה), תוך כמה דקות ריצה מהבית שלי אני מגיע לדרך שיש בה שקט מופתי בעצם כביש דו-כיווני אבל כביש די שומם. וככה יוצא, שלמשך 10 שניות בדיוק כשאני בדרך הזו, כשאין מכוניות מלניי ומאחוריי, משתרר שקט מוחלט ממש באמצע העיר. ואז אני מרשה לעצמי לעבור להליכה, לעצום עיניים ולהירגע.

ואני חושב לעצמי, אולי כל השנים האלו שבהן גרתי בעיר הגדולה וחשבתי שזה ממש טוב ושלא הייתי מחליף את זה במגורים בכפר/מושב/קיבוץ - אולי במשך כל השנים האלו חייתי בשקר?
למה אני צריך מסעדה קרובה כשאני יכול להכין חביתה? או אפילו לקחת חצי שעה-שעה ולהכין ארוחה רצינית יותר? למה אני צריך שיהיה בית קולנוע ממש לידי כשיש הכל באינטרנט? לא עדיף שתהיה גינה יותר גדולה, שאפשר יהיה להתנדנד בה על נדנדה יותר גדולה, שאפשר יהיה סתם לישון על ערסל ולקרוא ספר?

כל פעם שאני עובר בדרך הזו ו"מקשיב לשקט" כמו שהמורה מהיסודי הייתה אומרת, אני מתחזק את החלום החדש-ישן שלי  לעבור לגור במקום שקט, אולי מושב אולי קיבוץ, עם נדנדה גדולה יותר, חצר גדולה יותר, עץ תפוזים וכלב.
נכתב על ידי Mr BlueSKyy , 8/8/2009 15:31   בקטגוריות אופטימי, ביקורת, מחשבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חידוש - לקרוא בלוגים מהסוף להתחלה!


בזמן האחרון התחלתי לקרוא הרבה בלוגים בישראבלוג. זה נחמד לקרוא על חיים של אנשים אחרים מנקודת המבט שלהם – כמו לעשות "זום-אין" לחיים של בנאדם, או יותר נכון לחתוך אותם לרוחב ולראות מה הדעות והמחשבות שלו בכל תחום בחיים (כמובן, בכל תחום שהוא בוחר לכתוב עליו).


כשנכנסים לבלוג, נכנסים מן הסתם לפוסט העדכני ביותר – ואם הוא מעניין אז ממשיכים לקרוא. העניין הוא שבעצם קוראים מהסוף להתחלה, ואם תנסו את זה, אז תראו שזה לא כל כך רע. קחו בלוג שאתם לא מכירים, מן הסתם אתם תתחילו לקרוא אותו מהסוף, לא? תדעו לכם שזה הרבה יותר כיף.


למשל הפוסט הזה – שבו הבלוגרית רושמת שעכשיו כבר הרבה יותר טוב. יותר טוב? מתי היה גרוע? חוזרים אחורה ומגיעים לפוסט הזה, שהוא פוסט דיכאון כללי.

הולכים עוד אחורה – מגיעים לחוויות שלה לגבי הקורס. הולכים עוד יותר אחורה – פוסט על הטירונות.

וכל זה כשכבר יודעים מה קורה בהווה – שבהווה "הרבה יותר טוב".


אני מוצא את זה מאוד מאוד מאודדדדדדד כיפי, בגלל זה אני קורא הרבה בלוגים חדשים ובהרבה פעמים אני מגיב על פוסטים מלפני כמה חודשים :)

נכתב על ידי Mr BlueSKyy , 17/12/2008 23:04   בקטגוריות יום יום, אינטרנט, ביקורת, מפגשי ישרא-בלוג  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך תנצחו בכל וויכוח? רק עם "ביטויים מכריעי וויכוח"!


"ביטויים מכריעי וויכוח" כשמם הם – הם הנשק האסטרטגי שבו אתם יכולים להשתמש על מנת לסיים כל ויכוח כשידכם על העליונה. שימו לב גם למילה "לסיים" – אחרי שתגידו אחד או יותר מהביטויים האלו, לצד השני לא יהיה מה לענות לכם.


שימו לב שייתכן שבהתחלה השיטה לא תעבוד כל-כך חלק, משום שלא מספיק רק להגיד את הביטויים, צריך גם להתכוון אליהם ולהגיד אותם בטון הנכון. אבל אל דאגה – אחרי פעמיים שלוש אתם כבר תבינו למה אני מתכוון. אני, אני יודע על מה אני מדבר.


  1. בלי ששמתם לב השחלתי לכם את הביטוי הראשון: "אני, אני יודע על מה אני מדבר. אל תראו אותי ככה". הביטוי הזה בעצם אומר שאתם יודעים על מה אתם מדברים – לצד השני לא יישאר מה לענות. הוא גם "לא אמור לראות אתכם ככה". אם אתם מחליטים להשתמש בו, אתם צריך להפטיר "אני יודע על מה אני מדבר...." אחרי כל משפט של הצד השני. לפעמים אפשר להוסיף גם "בחייך נו..." או "עזוב אותך אתה..." או ביטויים מהסוג הזה.
  2. "עזוב אותך, בחייך, נו..." חיברנו את שני הביטויים למשפט שעומד בפני עצמו. יכול לבטל כל טיעון של הצד השני.
    א': אתה ראית את זה קורה?
    ב': כן! ראיתי את זה!
    א': עזוב אותך, בחייך נו...
    תוצאה: א' מנצח.
  3. "תאמין לי – אל תאמין לאף אחד!" המשפט הזה, יחד עם הסתירה הלוגית המובנית בו, הוא ללא ספק נשק יום-הדין, הפצצה המלוכלכת של הביטויים. מה אפשר לענות לדבר כזה? כלום. הביטוי הזה יסיט את השיחה לכיוון הומוריסטי או שהצד השני יבין שאין עם מי לדבר. בין כה וכה – הוויכוח יסתיים. חשוב לומר אותו נכון – צריך לתת פאוזה של כמה שניות בין החלק הראשון לשני.
  4. "תאמין לי, היום אי אפשר לדעת" – ביטוי כללי שניתן להפריח לאוויר בכל זמן. בעצם משמיט את הקרקע מתחת לטיעוני הצד השני, מהסיבה ההגיונית ש"היום אי אפשר לדעת". שימו לב שהצד השני חייב להאמין לכם, כי אמרתם "תאמין לי".



לסיכום, הובאו פה מיטב מהביטויים מכריעי הוויכוח הקיימים. ישנם עוד רבים וטובים ולא קשה למצוא או להמציא אותם. יחד איתם תוכלו לנצח בכל וויכוח. אני, אני יודע על מה אני מדבר.

נכתב על ידי Mr BlueSKyy , 2/12/2008 22:52   בקטגוריות יום יום, ביקורת, זיוני שכל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMr BlueSKyy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mr BlueSKyy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)