הדרך שלי
ואני ממשיך בדרכי... |
| 8/2007
 זה חייב להפסיק לקרות לי
זה חייב להפסיק לקרות לי, שאני יושב יום שלם, ימים שלמים בבית, ולא יודע מה לעשות עם עצמי.
זה חייב להפסיק לקרות לי, שאני לא לוקח חופש מהצבא, כי אני יודע שאין לי מה לעשות בבית.
זה לא שאין לי רעיונות מה לעשות, דווקא יש, אבל אני מתבאס להיות לבד.
וחברים? זה לא רק שאני לא נהנה איתם, אני גם מפחד להציע משהו.
ואני מתכנס בתוך עצמי, שקוע בחרא של עצמי, כרגיל, במקום להתקדם לאיפשהו, במקום לעשות משהו עם עצמי.
זה נדמה שכל החיים אני רק מנסה לשרוף זמן כדי להימנע מהתחושה הזו שאין לי מה לעשות עם עצמי... מתחושת הבדידות הזו.
אז אני שורף זמן בצבא, שורף זמן בשיחות עם אנשים, שורף זמן בטלוויזיה, שורף זמן במשחקי מחשב, שורף זמן בספרים, שורף זמן........... והזמן הולך ונעלם.
ואי אפשר לעצור, להחזיר את הכל אחורה, להסביר שזה לא מה שבאמת רציתי, שזה לא מה שהתכוונתי. שזה לא אני, זה השד.
פעם אחר פעם אחר פעם, אני ממשיך לפספס את הכל, בכוונה, כדי לא לעשות מה שאני מפחד ממנו.
וזה כמו מעגל שמנציח את עצמו, וזה רק נעשה גרוע יותר ויותר.
מעולם לא הייתי טוב בדברים האלו..
יש לי הכל, כ"כ הרבה, ואני פשוט לא יכול לנצל את זה - כי אני אידיוט, כמו כולם, קצת יותר.
די כבר...
אני רוצה לעשות מה שאני רוצה, זה כל מה שאני רוצה בחיים המזדיינים האלו.
להשתחרר!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
