הדרך שלי
ואני ממשיך בדרכי... |
| 9/2007
 הנקודה הזו
כל החרא שאני מרגיש, הכל מתנקז לאותה הנקודה.
מסביב היו פחדים שנעלמו, דכאונות שכבר אינם שם, תסבוכים בדרך להיעלמות. הם מפריעים, מציקים, אבל הנקודה הזו, הדבר הזה, שם מאז גיל אפס, ונשאר שם, שד שמחבק ולא עוזב.
הדבר שמפריע לי, מאז ומתמיד.
הנקודה הזו, כשאני עומד שם, ורוצה להשתחרר, לרקוד, ולא מצליח.
הנקודה הזו, כשאני יושב לידה, ואותה אני הכי רוצה בעולם, ורוצה להגיד לה, ולא מצליח.
מוותר. בורח. חוזר. שותה אלכוהול. מדבר עם אנשים.
כלום, כלום לא עוזר...
אני שוב ושוב חוזר לנקודה הזו, שוב ושוב נכשל בה, כמו טקס שחייב לחזור שוב ושוב.
כשאני רוצה לשאול את נהג האוטובוס משהו ולא מצליח.
כשאני רוצה להציע משהו לחברים שלי ולא מצליח.
כשאני רוצה להתקשר למישהי ולא מצליח.
כשאני רוצה לצעוק ולא מצליח.
בכל פעם שאני רוצה לעשות משהו בחופשיות, לעשות מה שאני מרגיש - ולא מצליח.
העכבות המזדיינות האלו..!
כל מה שביקשתי זה להיות מסוגל לעשות מה שאני רוצה!!
למה זה כ"כ מסובך לעזאזל?
כוסאומו.
למישהו יש כדורים להעלאת ביטחון עצמי?
[לא, אלכוהול לא עוזר.]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
